יום שני, 20 באוקטובר 2014

מה בקולנוע? 5 המלצות לקראת יום הקולנוע

לפני שהקולנוע הפך לאומנות הלכנו אליו עם פופקורן. אבל היום, דבר איום, הפופקורן עולה מלא כסף, מה שלא אמור למנוע מאיתנו ללכת לקולנוע בימים אלה, ובעיקר לקולנוע לב (אבל לא רק), שם מוצגים לפחות חמישה סרטים שאסור (או לפחות ממש לא כדאי) להחמיץ. הדיבוק ראה את חמשת הסרטים הבאים, שמוצגים ממש עכשיו. אז הנה חמש המלצות, בלי יותר מידי ניתוחים מיותרים. פשוט לכו לסינמה הקרוב לביתכם ויפה שעה אחת קודם.


וויפלאש (Whiplash)

סרט הבכורה של הבמאי המבטיח הצעיר דמיאן צ'אזל מספר על אנדרו (מיילס טלר, שאתם עוד תשמעו עליו), סטודנט באקדמיה למוזיקה שחולם להיות המתופף מספר אחת בעולם, או לפחות אחד כזה שיזכרו אחרי מותו. למזלו (או לרוע מזלו, תלוי איך מסתכלים על זה), הוא נופל על מורה סדיסט במיוחד (ג'יי.קיי. סימונס האדיר) שמחפש כבר שנים למצוא ולהכווין את ריצ'רד פרקר הבא. הכימיה בין השניים, בשילוב הפסקול המצוין של ג'אז עם קטעי סולו של תופים (בביצוע טלר עצמו), מביאים את רגעי המתח ביניהם אל השיא, בסצנת הסיום המופתית (למרות שחסר קצת קתרזיס לפני הקרדיטים). איך נבנה ווינר? איך מזדהים עם סדיסט? ואיך 'ניצוצות' מחוויר לעומת הסרט הזה. בית ספר לקולנוע ומוזיקה.

                                           "?Does he look like a bitch"

התבגרות (Boyhood)

ילד בן 7 הופך לבחור בן 18. זוהי פחות או יותר העלילה והלבה של הסרט 'התבגרות' של ריצ'רד לינקלייטר, שליווה את אלר קולטריין בתהליך אמיץ מילדותו ועד בגרותו, וכמו כן את בתו. לצידם מככבים פטרישיה ארקט ואית'ן הוק, שמתבגרים אל מול עינינו. אבל בעוד שפטרישיה ואית'ן רק הופכים להיות שחקנים טובים יותר, אופן התבגרותם של הילדים לא פחות ממפעים. הסרט מלווה את התבגרותו של מייסון (קולטריין, שמתגלה כבחירה מעולה) במהלך ילדותו ושנות הנעורים שלו, לאורך פרידות וגירושים, אהבות ואכזבות. 'התבגרות' בנוי מבחינה נרטיבית כסרט-חיים, עם רגעים שלכאורה נראים כחסרי חשיבות או שוליים, ברגעי התבוננות קטנים הלקוחים מחייו של מייסון, במעין סרט-אווירה נוסח Into the Wild, עם פסקול לא רע. קשה להגדיר את 'התבגרות' בעיקר כי מעולם לא נראה סרט כמו זה – סרט עלילתי שצולם במשך 12 שנה ומלווה את הכוכב הראשי מילדותו ועד בגרותו המפעימה. מדובר, אחרי הכל, בסרט-חוויה שומט לסתות לפרקים, שמשאיר את הצופים בעיקר עם חיוך מרוח לכל אורכו, למרות אורכו.
 
                 מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים? איך זה שכוכב אחד מעז?

גט – המשפט של ויויאן אמסלם

האחים רונית ושלומי אלקבץ מסיימים את הטרילוגיה-מרוקאים של משפחת אמסלם עם סרט האנסמבל הקאמרי הזה, שכולו תיאטרון מצולם בסגנון קולנועי-אומנותי אירופאי. הסרט מלווה את ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ) בתהליך הארוך והמתיש שלה לקבלת גט מבעלה אלישע (סימו אבקריין), מול הביורוקרטיה הקשוחה של בית הדין הרבני, בראשות אלי גורנשטיין. המשחק המשובח, לצד הבימוי והתסריט רצוף השנינויות והדיאלוגים בשפה משפטית הופכים את בית הדין הרבני לסיר לחץ, במה בה שחקני משנה יוצאים ונכנסים עד שמתחשק לקום ולהריע לכל אחד ואחת מהם: מנשה נוי, ששון גבאי, זאב רווח, אלברט אילוז, רובי פורת שובל, אוולין הגואל, רוברטו פולק, גבי עמרני, רמי דנון ודליה בגר.

                                        "רונית, מספיק עם הדרמות. נגמר יום צילום"


מיתה טובה

סרטם המקאברי של שרון מימון וטל גרניט מציג קומדיה שחורה ורגישה על קבוצת קשישים שיוצאת במסע נגד הזמן עם מכונה פשוטה להמתת חסד, לכל מעין דבאי. זאב רווח ולבנה פינקלשטיין מצטרפים אל עליזה רוזן, אילן דר, רפי תבור, יוסף כרמון ואחרים, ומציגים ביחד מופת של משחק מלווה בתסריט רגיש ומצחיק ובימוי עדין. לראות ולהרגיש.

             "תגיד לי רק פעם אחרונה 'מה רוצה התולעת' ואני אמות מאושר"

אפס ביחסי אנוש

כבר הרבה נאמר על הקומדיה הפרועה של טליה לביא, ובכל זאת ההייפ מוצדק לגמרי. קומדיות על צבא כבר עשו במחוזותינו לא אחת, אלא שהסרט של לביא מצטיין גם בנונסנס וגם בהומור שחור, גם בפרודיה וגם בסאטירה, גם בסלפסטיק וגם ב... נו טוב, זאת פשוט קומדיה טובה, מה יש לומר. נלי תגר ודאנה איבגי, שני קליין, תמרה קליינגון ויונית טובי (אבל לא רק) מוסיפות לסרט הזה טיימינג קומי לצד תחושת הזדהות עמוקה עם הדמויות ומצוקותיהן באבסורד הצבאי שבלב המדבר. הרי מי לא היה בצבא והרגיש שהוא רוצה לברוח לעזריאלי.
 
                    "בנות, עוד ארבעים שניות לעמוד בשלשות ברחבת הדגל"
 
בקיצור, יום חמישי הקרוב הוא יום הקולנוע. קחו עשרה שקלים (רצוי חמישים שקלים) ולכו להצגה שניה. נותנים סרטים טובים היום.