יום שישי, 8 במרץ 2013

משחקי הכס

 

הייקו לשבת

בזכרון תפנה ימינה,
סע ישר בכביש.
היזהר! יש עצור בכניסה                                   
                 אושיק לוי משלים הכנסה כקריין Waze.

מה העניין

בעניין המשא ומתן הקואליציוני

עוד שבוע למנאייק. אובמה תיכף בא, ואין ממשלה בישראל. הקואליציה שברירית, הקואליציה. ביבי מאבד עשתונות. ש"ס עפו מהממשלה. יאיר לפיד עף על עצמו. בנט חבר ואח. ציפי לבני נאחזת בעור שיניה במה שיש. גפני נהפך לשמאלן. דרעי רוצה להיות יו"ר. לפיד רוצה ח"י שרים. ליברמן רוצה את תיק החוץ. ביבי רוצה ממשלה רחבה. בנט רוצה את האוצר אבל לא רוצה את לבני. לפיד רוצה גיוס לכולם. ישי מתייעץ עם המרן ועולה לשידור אצל רזי. שלי מלשינה על פרץ. מצנע מתעלם מפרץ. פרץ לא רוצה להיות השר להגנת הסביבה. גלעד ארדן רוצה קידום. סער גם. מישהו מלכלכך על סער. קנוניה. שלי לא מוכנה להיכנס לקואליציה. פרס משועשע. ליברמן מחכה למשפט. ביבי מחכה למשיח. שרה מטילה וטו. פרס מיואש. העם כוסס. אין ממשלה בישראל.
"להכות בברזל כשהוא חם/ להיות תקיף, נחרץ, ישיר, חכם/ להעמיד במבחן את גבולות האתיקה/ להגביר את הווליום/ אם לא – זה לא פופוליטיקה."
מותחים עד הסוף את החבל. כמעט נקרע, אבל ממשיכים. משחקים שחמט בלי סוף. חייל שחור מכה חייל לבן. הרץ מזהיר את החייל בצריח והפרשים פורשים מהמשחק. המלך משחק עם המלכה בקרב מוחות. מלכוד 22 וחצי. פלונטר. קשה להרכיב את הפאזל של הממשלה, כשכל אחד לוקח חלק ושומר לעצמו. צ'רצ'יל אמר: מעולם לא חוו רבים כל-כך הרבה כל-כך לארתור פינקלשטיין. שיטת הממשל מבאסת. כל אחד נוגס מהעוגה. בסוף נשארים רק פירורים של עוגה מעוכה. זה טוב ליהודים? לא בטוח. אבל זאת פוליטיקה חדשה. תשאלו את ציפי לבני, שפעם לא הצליחה להרכיב קואליציה, והיום נכנסה ראשונה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

שיר אהבה פוליטי/ חנן יובל


אם האהבה היתה מדינה
אני הייתי שר החוץ
מסתובב בעולם, כשאת ישנה
כובעי בידי - אני מוכרח לרוץ.

לא, אין לי זמן לשטויות, יקירה,
ואל תשאלי אותי מה ללבוש.
אני משאיר את זה לשר ההסברה
שהוא יבוא וישבור את הראש.

שר המשטרה יקח את פרטיך,
ושר החקלאות יביא לך פרחים.
שר העבודה יעבוד עליך
ושר הפיתוח יביא לך אורחים.

אם האהבה היתה מדינה...

שר הבריאות ירחץ את ידיך
ושר השיכון לך בית יבנה.
שר הביטחון ישמור עליך
ושר הקליטה יקנא.

שר המסחר - ימסחר חיוכך
ושר החינוך יחנך אותך טוב.
שר האוצר ישלם את מיסיך
ושר התקשורת יטלפן ויכתוב!

אם האהבה היתה מדינה...

תראו מה זה

משא ומתן הוא עניין לממזרים חסרי כבוד ולדקי הבחנה. נועה יהודאי ומתן מלמן נושאים ונותנים.


דיבור בצד



א': אהלן!

ב': מה קורה?

א': סבבה, אתה בא לקואליציה?

ב': לא, אני הולך להצגה של קושניר.

א': מה? אבל מרכיבים ממשלה.

ב': כן, אבל אני מעדיף להישאר בחוץ.

א': איך בחוץ?

ב': אלא אם כן כל דרישותינו יתמלאו.

א': מה אתם רוצים?

ב': מלא מלא משחקי מחשב סופר מגניבים ו...

א': מה?

ב': מלא מסטיקים וג'יפ ווילה עם גג נפתח וסוס פוני.

א': אתה השתגעת? מספיק עם המשחקים! תצטרף לקואליציה!

ב': לא רוצה.

א': תצטרף לקואליציה, אמרתי. עכשיו!

ב': לא רוצה! לא רוצה! אתם כל הזמן מבטיחים דברים ואחרי זה לא מקיימים.

א': ישראל עומדת בפני אתגרים רבים.

ב': משחקים משחק קר ומחושב.

א': עלינו למנוע קרע בעם... משחק קר אמרת?

ב': כן, ואחרי זה תיפטרו מאיתנו ותחלקו לנו שעונים.

א': מממ.. יש פה קישור לא מוצלח ללהקה בריטית מצליחה.

ב': קלעת בול במשבצת הסיבוב הכפול.

א': יופי, אז תצטרף לקואליציה.

ב': לא נצטרף אלא אם כן תשנו עורכם ותפעלו על פי קווי היסוד שלנו.

א': מה?

ב': סוס פוני.

א': בסדר. 

שירה בציבור           

כריס מרטין היה תלמיד מצטיין ממעמד הביניים באקסטר שבאנגליה. הוריו ייעדו אותו להיות תלמיד חכם, אבל לא בתורה. בבי"ס "קתדרלת אקסטר" הקים להקה – The Rocking Honkies שמה. בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, UCL (אותו סיים בהצטיינות בלימודי לטינית ויוונית), פגש כמה חברים שניגנו פה ושם: ג'וני באקלנד, גיא ברמן וויל צ'מפיון. בשנת 96' נפגשו וניגנו בצוותא ג'אמים להנאתם, וגם שירים מקוריים שיצרו. כריס התגלה כזמר מוכשר וכותב שירים מוכשר לא פחות, וגם גיטריסט ופסנתרן; גיא ברמן הפליא לנגן על גיטרה בס (עליה ניגן כבר מגיל 13); ויל צ'מפיון תופף במקצוענות; ג'וני באקלנד החל לנגן על גיטרה בגיל 11 וכבר היה וירטואוז על המיתרים. ביחד היו החברים מהקולג' מנגנים כלהקה במועדונים לונדוניים תחת השם "משחק קר" – Coldplay.

מאי 1998. קולדפליי נכנסו לאולפן, שילמו 200 פאונד והקליטו את האי-פי Safety והפיצו אותו במאות עותקים לכל מאן דבעי ולמביני דבר, גם בהופעות במועדונים. אומרים שההצלחה מורכבת משלושה חלקים: מזל, התמדה וכישרון. לקולדפליי היה כישרון והיה מזל. התמדה לא היתה הצד החזק שלהם. תוך זמן קצר סימנו אותם המבקרים כהבטחה הגדולה של השנה, וכל האוזניים היו כרויות למוצא פיו של מרטין. באפריל 99' הוציאו את הסינגל "אחים ואחיות", שהושמע שוב ושוב ברדיו, ובקיץ חתמו על חוזה עם חברת "פרלפון" היוקרתית. מנהלה של קולדפליי, פיל הארווי (אותו פגש כריס מרטין בבית הספר התיכון) סידר להם הופעות בפסטיבלים נחשבים, והלהקה גם המשיכה להוציא סינגלים לרדיו, בעידוד חברת התקליטים. קולדפליי עלו על דרך המלך, טסים בפוש של תעשיית המוזיקה, אל עבר אלבום הבכורה ביוני 2000, "מצנחים", שיצא אחרי שלושה תקליטונים (אי-פיז) וזכה להצלחה גם בביקורות וגם במכירות. שבועיים לפני-כן יצא הסינגל "צהוב", שנכנס למקום הרביעי במצעד הפזמונים הבריטי לשנת תש"ס.

ממה הושפעו קולדפליי? מלא מעט. R.E.M ורדיוהד, U2 ואואזיס, ווסטלייף וטייק ד'את, וגם הלהקה הנורבגית "א-הא": כולם היוו השראה וקולדפליי עצמה היוותה השראה עבור רבים אחרים. המלודיות של כריס מרטין, הכריזמה והרוק הבריטי עשו את שלהם וקולדפליי זכתה בגראמי בקטגוריית האלבום האלטרנטיבי. היו ימים והם היו סוג של אינדי. אחרי פחות משנתיים יצא אלבומה השני של הלהקה, שהכיל גם הוא לא מעט להיטים מתקתקים ויפים להמונים, ביניהם "המדען" ו"שעונים", אותו פתח כריס על הפסנתר באחד מפתיחות הקלידים הזכורות בהיסטוריה האנושית, שגררה חיקויים כמו "משהו קטן וטוב" של משינה ו"שלושה ימים" של יהודה פוליקר. קולדפליי הפכה ידועה ואהובה בכל העולם כולו ונעשתה ללהקת אצטדיונים פופולרית בן-רגע.

בדצמבר 2003 קראו שני דברים חשובים לכריס מרטין: קוראי מגזין הרולינג סטונס הכתירו את להקתו כלהקת השנה והוא התחתן עם גווינת' פאלטרו. עם פאלטרו יצר שני ילדים ועם קולדפליי יצר להיטים והמשיך להופיע. זמן קצר אחר-כך, זכתה קולדפליי בגראמי כלהקת השנה, שנתיים אחרי שזכו בקטגוריית האינדי. מפה לשם ההתמסחרות היתה קלה ומהירה, וקולדפליי הפכה לגדולה כמעט על עצמה, שנואה על נאמני אינדי הדוקים ומתחבבת בקלות על ההמון אוהב המוזיקה הפופולארית הקליטה. אם תרצו, הארץ מול ידיעות אחרונות. ערוץ 8 מול ערוץ 2. יואל הופמן מול הרלן קובן. אבל קולדפליי המשיכה לעשות מוזיקה טובה, ולפנות בדיוק לקהל שיודע לקנות כרטיסים. מעין שלמה ארצי של הבריטפופ. עם סינגלים חדשים, הופעות המוניות והשמעות תכופות בגל-גל-גלגל"צ, כשיצא אלבומה השלישי X&Y ביוני 2005, לא מפליא שנכנס עם צאתו למקום הראשון ברשימת רבי-המכר בארה"ב ובריטניה, ולמעשה היה לאלבום הנמכר ביותר בשנה זו. כפיים.

בדיוק לאחר שלוש שנים יצא האלבום הרביעי בעל שני השמות: "ויוה לה-וידה" (מספרדית: יחי המתים) ו"מוות וכל חבריו", אלבום שהחליף סגנון יחסית לאלבומים הקודמים, רעיונית ומוזיקלית. אבל אם האלבום הקודם היה האלבום הנמכר ביותר, האלבום הזה היה זה שהורד הכי הרבה פעמים מהאינטרנט. כבוד. השירים התייחסו למוות ולאמונות, בהמשך לרעיונות בהם דגל כריס מרטין. הוא הגדיר את עצמו כמאמין באלוהים, אבל לא ספציפי אלא בכל דבר (Alltheist, דבר חדש); תומך נלהב של סחר הוגן (בכתובת על כף ידו); התנגד לשימוש בשירים של הלהקה בפרסומות (ויתור על מיליוני דולרים); התנגד למלחמה בעירק ולבוש, כמו גם לשאר המועמדים הרפובליקנים של ארה"ב (ותמך בדמוקרטים); והביע תמיכה בפלסטינים בסכסוך המזרח-תיכוני (כמו כל בריטי שמכבד את עצמו).
באוגוסט 2011, כשהארץ געשה מהפגנות, הוציאה קולדפליי את אלבומה החמישי, אלבום קונספט בשם המוזר Mylo Xyloto. עם כל ההמולה מסביב, האלבום הזה נותר אלבום פופ בריטי מצוין וקולדפליי להקת אצטדיונים שיודעת לשמור על עצמה, להופיע ולעשות מוזיקת פופ טובה. מלבד שירי סולו של מרטין, שיתופי פעולה מוזיקליים עם ריהאנה וג'יי-זי וסינגלים פה ושם, המשיכה קולדפליי בהופעותיה הענקיות במסגרת האלבום החדש. עכשיו, בשנה זו, היא נחה על זרי הדפנה ותשוב לפעילות בשנה הבאה. יש למה לחכות: קולדפליי יודעת להפתיע את האוזן ויודעת לרגש את מפלס הפלייליסט של גלגל"צ, כמו גם של כולנו בצידי הדרכים.
 
היכן התרבות


"עכשיו זה מתחיל!"

קריאה של גלעד כהנא פותחת את האלבום החדש, הרביעי במספר, של ג'ירפות, "צריך לסגור הכל". ברגע הראשון האינסטינקט אומר: שיט, עוד פעם כהנא מטרחן עם הגישה שלו? הקול של הסולן גלעד כהנא (כמו גם החפירות הבלתי-נלאות בהופעות) והמילים הלא-ברורות עם הלחן הלא קליט בהכרח, יוצר בשמיעה ראשונה סוג של אנטגוניזם כלפי כהנא וג'ירפותיו. אבל מי שחווה כמה רגעי ג'ירפות בחייו, ודאי יודע שכדאי להקשיב. עד הסוף. ובסוף, הג'ירפות מציגות אלבום שלם ומפתיע, מוזיקלית וטקסטואלית.

אין הרבה להקות בישראל, אבל להקות פוליטיות אפשר לספור אולי על שתי אצבעות: ג'ירפות והדג נחש. באלבום הנוכחי, אפשר לומר שכהנא צדק. הג'ירפות מתייחסות למחאה החברתית באופן נרחב, למגדלים שצומחים בת"א עם פער המעמדות, לשחיתות המסואבת, לייאוש במציאות הנוכחית ולבדידות הקיומית ביומיום. שירים כמו "קיץ 2" מבטאים היטב את האופוריה של המחאה, ו"דפני דפני" את ההסבר לכישלונה. קצת לא אקטואלי אחרי שנה וחצי, אבל דברים כאלה לוקחים זמן. במיוחד לעכל.
האלבום זועק את עצמו בסגנון רגאיי ורוק וסקא אלקטרוני כמו ב"רגליים". גלעד כהנא הוא יותר משורר רחוב מאשר מלחין ("זה זה" מטרחן באופן מייגע כמעט) שיחד עם הגי'רפות עוטף את המילים במוזיקליות אלקטרונית וביטים ("אני מת", שיר על סמים כתרופה לחוסר המשמעות, כמו גם "יופי"). "היא תמיד רוקדת ככה" מפתיע בשקט שלו, בסגנון שפחות מזוהה עם הלהקה. טוב היה לו היו באלבום יותר שירים כמו השיר הזה. ועדיין, למרות ש"צריך לסגור הכל" הוא לא אלבום מושלם, הוא אלבום טוב והכרחי על ציר הזמן הזה, שלנו כאן ושל ג'ירפות גם.

                           
אתנחתא מוזיקלית

תאוריית הקשר


לפעמים, בהופעה של רמי פורטיס או משהו, אפשר למצוא בקהל בין המוני המפזזים גם איזה ילדון אחד או שניים מוברקי מבט. כשישובו לבתיהם המתפרקים, יתלשו דף ממחברת דפתר, ימלאו אותה בשיר שעלה במוחם, ויתחבו למגירה. השיר הגנוז יחכה כמה שנים במגירה, ואז יולחן ויצא לרדיו ולאור. או שלקראת פסח ייעשה סדר במגירה, והשיר ייזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. בהיסטוריה היו כמה יוצרים שלא זרקו את השיר הראשון שלהם, וקידמו אותו לאולפן אחר כבוד. אחד מהם הוא ג'ון לנון, שעוד בנעוריו הקים להקה בשם The Quarrymen (פרטים בארכיון הדיבוק), לה כתב לראשונה שיר בשם Hello Little Girl. אחרי לא הרבה זמן שונה שם הלהקה לשמחתו של דני רובס. ג'ון לנון כתב מאז עוד המון שירים יפים, עד שכבר לא היה יכול (מסיבות ביולוגיות).



נער אחר שהצטרף ללהקה בגיל 15 היה פול מקרטני, מוכשר לא פחות בכתיבת שירים. באמתחתו היה כבר שיר שכתב על גיטרתו הקלאסית, "איבדתי את נערתי הקטנה" (כמו ג'ון, גם הוא התעניין בליטל גירלז באותם ימים). השיר השני היה "כשאהיה בן 64", שנכלל בתקליט "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פלפל" ב-67'.


מי שהושפע לא מעט מהביטלס, וגם מיוצרים נוספים, היה יוני רכטר. בניגוד לפול, רק עוד כשנתיים וחצי יהיה רכטר בן 64, אבל כשהיה בן 15 גילה ניצני גאונות כשהתיישב ליד פסנתר ורקח בהשפעה קלאסית את המנגינה לשירו של חברו לכיתה דן מיניסטר, "דמעות של מלאכים". אחרי פחות מעשור יצא השיר במסגרת ההרכב שלו, "14 אוקטובות".


דני סנדרסון היה נער מוכשר שגר בניו-יורק ולימד ילדים גיטרה. בגיל 15 כתב יחד עם ידידתו מליסה קונל שיר בשם The Cold Shoulder, אותו ביצעו במסגרת להקתם "הקטקומבות". אחרי שנה הצטרף דני להרכב שנקרא The Moon, ושנה לאחר מכן חזר למולדתו הנצחית ולגיוסים ללהקת הנח"ל. ב-1973, זמן קצר אחרי המלחמה ההיא, יצא אלבום הבכורה של כוורת, "סיפורי פוגי", שכלל גם שיר שכתב דני סנדרסון, "ביום ובלילה", ללחן המקורי שכתב בשנות נעוריו עם מליסה.


כשהיה בן 11 אושפז עוזי חיטמן בביה"ח. "מה תרצה מתנה?" שאלו הוריו. "גיטרה," ענה. כשחזר חיכתה בחדרו גיטרה. הוא החל לפרוט ולשיר, מושפע מאינספור סגנונות, אבל רק כשהיה חייל החל ממש לכתוב שירים. כשהיה בצנחנים, ממש כשהתגייס ולפני שהועבר ללהקת פיקוד מרכז, כתב את שירו הראשון, "ניגונה של השכונה". אחרי שהשתחרר הקליט את השיר עם הלהקה החדשה, "הפופולים" (בתקליט שיצא ב-74'), וב-76' הוקלט השיר ע"י יזהר כהן. עוזי אף-פעם לא החזיק מעצמו זמר והעדיף בתחילת הדרך לתת את שיריו לזמרים אחרים. את שירו השני כתב לעצמו כמתנת שחרור, וזמן קצר לאחר מכן, במלחמת יום כיפור, נתן אותו לבועז שרעבי. "מי ידע שכך יהיה," שר שרעבי ושני היוצרים הצעירים זכו בחשיפה.


שלום חנוך קיבל את הגיטרה הראשונה שלו כשהיה ילד בן 12 מקיבוץ משמרות. בגיל 14 כתב את השיר הראשון, "לילה" בו תיאר הווי רגוע בקיבוץ (בביתני התינוקות מייללים בהפסקות). שיר שכתוב ומולחן כמו שרק אנשים כמו שלום חנוך יכולים לכתוב, בגיל כזה. את השירים הבאים כתב עם חברו מהקיבוץ, מאיר אריאל, בין היתר ללהקה המקומית "המשמרון". כך נכתב בצוותא גם השיר "אגדת דשא", ספק פרודיה רוסית ספק שיר כאב נעים. שני השירים (כמו גם "ניגונה של השכונה") מסמלים עד היום באיזשהו אופן געגועים לישראל שאולי היתה פעם וכבר לא תשוב.

 
אומרים שהיה פה שמח

קשה לנהל משא ומתן. תשאלו את ספי ריבלין, שציפי שביט הסחטנית ניסתה לשאת ולתת איתו בסוגיות גורליות.


כיבוי אורות

שבוע יעבור עד שנתניהו ישלים את הפאזל. עד אז יוציאו לו נפתלפיד והחרדים את הנשמה. כשאובמה יגיע כבר תהיה קואליציה. איזו קואליציה וכמה זמן תחזיק? שאלה של זמן.

שבת שלום ושבוע טוב.