יום שישי, 29 במרץ 2013

חייך, אכלת אותה!


הייקו לשבת

סגן גד רפאלי הלך לאכול צהריים
ואנחנו נשארנו עם בר רפאלי
על איזה ברושור                               
                  הפסקת צהריים בקריה.

מה העניין

בעניין אחד באפריל

ביום שני יציין העולם החופשי את התאריך המונומנטלי 1 באפריל, לאמור: יום הכזבים הבינלאומי, יום השטות והשחוק, יום בו נצא לחופשה במיוחד בשביל זה, ובשביל פסח ב', שזאת סתם המצאה בשביל שהחופש יימשך ועם ישראל יוכל להמשיך לעשות על האש בלי פיתה. אך ביום הזה, אחד באפריל, אפשר יהיה לעבוד על כולם בעיניים עד דלא ידע, ולא נדע גבול למשובות נעורים גם כן. כי ביום הזה אין חוקים ואפשר לעשות כמעט הכל.
אפשר לשלוח לארדואן פיצויים על המשט בשטרות של מונופול; אפשר להפוך את שיר הפלאפל להמנון המדינה; אפשר ללכת לירקון ולשפוך לתוכו חומצה גופריתית; אפשר למנות את יונית לוי לשרת החוץ; אפשר למנות את יאיר לפיד לשר האוצר; אפשר לשנות את השם של הקולרבי לקולרבין; אפשר לשכפל את אובמה ולשלוח לפרס בחבית; אפשר לקנח את האף. של פואד. עם זנב של סנאי; אפשר לעלות למונדיאל; אפשר לתת לציפי לבני לקדם מו"מ מדיני ואז לפטר אותה. בטלפון; אפשר לפנות מאחזים לא חוקיים; אפשר לשלוח דונם של גלידת פיסטוק לבית רה"מ; אפשר לשדר סדרה טובה בערוץ 1; אפשר לצלצל בפעמון של מירי רגב, לדחוף לשם את חנין זועבי ומקל, ולברוח; אפשר להפציץ את הגרעין האירני; אפשר להגיע להבנה; אפשר להכריז על ישו כמשיח בן דוד; אפשר לפסל בקקי של אוגר דיוקן של אופיר אקוניס; אפשר להקים מוזיאון למוסד; אפשר לפחלץ את בן זיגייר ולהציב אותו במוזיאון המוסד; אפשר לפרק את מוזיאון המוסד; אפשר להבין מה בוב דילן שר; אפשר להחזיר את החורף; אפשר להחזיר את ש"ס; אפשר לעשות סרט שהוא לא על הכיבוש או על משפחה מתפוררת או על הומואים או על הצבא או אדפטציה לספר; אפשר לפרסם ב'ישראל היום' תחקיר ביקורתי על שלדון אדלסון. וביבי; אפשר למכור כרטיסים להופעה של ברברה סטרייסנד בישראל; אפשר להמשיך עם הרשימה הזאת לנצח אבל תשעים אחוז מהקוראים איבדו עניין כבר במילה "הייקו".

לכן ביום שני, הראשון באפריל, לא נעשה דבר. סתם עוד יום מטומטם ושגרתי לתפארת.

חייך אכלת אותה/ יגאל בשן
יופי של עולם, אם אתה צוחק
ואני עושה מה שמתחשק
שקט שלפני, אנו במחבוא
לא תרגיש מתי, מאיפה זה יבוא

צחק מכל הלב, לא זה לא כואב
קח את זה בכיף, חייך אכלת אותה.
קח את זה בכיף, צחק מכל הלב
אם תרצה או לא חייך אכלת אותה.

חמישה לצים רוצים לומר פה ש...
לא קיים אדם שלמותחו קשה
שיקספיר כבר אמר העולם במה
יש פה אנשים ולי יש מצלמה

צחק מכל הלב...

(גבירותיי ורבותי, שוב בוקר טוב
הנהלת הרכבת מצטערת להודיעכם
כי הסטרטר של הרכבת נתקע
אנחנו מבקשים מקהל הנוסעים
לרדת למטה ולתת דחיפה קלה לרכבת
כדי לשחרר את הסטרטר- תודה)

אם תשאל אותי - מהו האדם?
כשמותחים אותו הוא נופל וקם
כמה זה נעים, כמה טוב לראות
אנשים טובים שעושים שטויות

צחק מכל הלב...

כמה זה נעים, כמה טוב לראות
אנשים כל כך טובים עושים פה שטויות
קח את זה בכיף, צחק מכל הלב
אם תרצה או לא חייך אכלת אותה.
תראו מה זה

שלל מתיחות טלפוניות עלו לאחרונה בארצנו. יובל שטרן נותן בהן סימנים.


דיבור בצד


א': גבר, וואו, בוא שניה.
ב': מה העניין?
א': בוא שניה, אל תפחד.
ב': מה העניין, נו.
א': תעלה רגע על הגמל.
ב': מה עושה פה גמל?
א': תרכב עליו וכשאני מתניע שידהר, זה לא מתניע לי.
ב': אבל למה גמל?
א': ויש פה גם בחורה בלונדינית בביקיני שתדחף את הרכב. אה, איך אני איתך?
ב': אני לא מבין מה...
א': אה, איך עבדתי עליך! אחד באפריל!
ב': עכשיו מרץ.
א': הנה יש שם מצלמה. וגם שם, וגם שם עוד אחת. ושם.
ב': יו, אני לא מאמין! זה יהיה בטלוויזיה?
א': לא, אבל נסעת במהירות מופרזת. יש קבלה. מה אתה פותח עלי כאלה עיניים?
ב': אבל לא ראיתי כלום, זה לילה בלי כוכב.
א': לא מעניין אותי. בוא איתי למעצר. שמה רק עשן סיגר עולה אל-על.
ב': אתה עובד עלי?
א': שיט נואו.
שירה בציבור           

השבוע "שירה בציבור" תעסוק בזמר דודו פישר... סתם! 1 באפריל! השבוע נעסוק בזמר אבי טולדנו. סתם! 1 באפריל! השבוע נעסוק בזמר שימי תבורי! סתם! 1 ב... רגע, אחד באפריל זה לא היום, זה ביום שני... מממ... טוב, אז שיהיה שימי.
שמשון טווילי נולד בנס-ציונה לשני הורים עליזים וצעירים. כבר כשנולד פקח זוג עיניים, לקח את חבל הטבור בשתי אצבעות, גלגל רי"ש ופצח בקול זמיר. מאז דבק בו השם "התינוק הזמר", ששונה אחרי שנה וחצי ל"הזמר", מטעמי הגינות ביולוגית. כל הבריות בנס-ציונה ידעו ששמשון מזמר בלי הפסקה, גם אחרי שקנו חומר בידוד לקירות. הוא היה מופיע באירועים משפחתיים, כיאה לזמר מזרחי שמכבד את עצמו ואת משפחתו ומשפחות יקיריו פקוחי העין. בנעוריו היה מסייד בתים להנאתו (ובעיקר לפרנסתו) ביחד עם חבר מראשון-לציון, זוהר עורקבי שמו. שניהם היו מסיידים ושרים לרגלי הערים. עורקבי שינה את שמו לארגוב, ומאז השאר היסטוריה. שמשון טווילי התחיל להופיע במועדונים הנחשבים ברמלה, 'קליפסו' ו'כריש', ובחיפה, בהופעה שארגן לו חבר בשם עמוס רומנו (שנפל במי"ה) זמן קצר לפני הגיוס לצה"ל ב-1971. רומנו חיפש בשבילו שם קליט שיופיע על כרזת ההופעה, משהו שלא יבריח צופים שבאו עם סטיגמות מהבית. השם שנבחר היה:
שימי תבורי. ישראלי כמו כולם. גם סגנון השירים לא היה מזרחי במובהק, אלא יותר פופ צרפתי-איטלקי סטייל פסטיבל סן-רמו. שימי תבורי סלסל בעיקר את השיער לאחור, ועלה לשיר. הקהל יצא מגדרו, אבל בצבא לא התרשמו במיוחד. הוא נדחה מקבלה ללהקת פיקוד דרום ועבר לתותחנים. אחרי הצבא מימן הבוס של אחותו את תקליטון הבכורה, ועם חומרים משלו וחומרים נוספים הופיע בחתונות. באחת מהן שמע אותו דוד חלפון, שכתב את השיר "אשליות", מבצע את השיר בקולו הווקאלי. חלפון התרשם והמליץ לו להיפגש עם חייל משוחרר בשם עוזי חיטמן, אחד שכותב ומלחין משהו בסט. שימי תבורי נפגש איתו, ושיתוף הפעולה הזה הוליד בשנת 76' את אלבומו הראשון, עם "לילה בלי כוכב" ו"אין לי אהבה". מהר מאוד ידע עם ישראל מיהו שימי תבורי, וההיכרות עם המיינסטרים, הודות לחיטמן, היתה מבורכת עבור כל הצדדים המעורבים. משם הדרך ל"עוד להיט" היתה מהירה.



אחרי התקליט הראשון חיכה לשימי תבורי פסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח, או פסטיבל הזמר החלופי שארגנו למזרחיים שבינינו, או פשוט "פסטיבל הזמר המזרחי". תבורי הגיע עם השיר "שחורה ונאווה" כאחרון הג'קסונים וקטף את המקום הראשון, לאחר שנה הגיע שוב וזכה במדליית כסף עם השיר "כינור דוד", ואחר-כך שוב מדליית זהב עם השיר "משה" (שאקטואלי לשבוע זה). ב-1982 הגיעה הצעה מאביהו מדינה לשיר בפסטיבל הזמר המזרחי את השיר "הפרח בגני". שימי היה כבר שבע פסטיבלים, וסירב. אביהו הציע את השיר לזוהר ארגוב, שבהתחלה לא רצה את השיר הזה. אחרי משאים ומתנים (ודברי הימים רשומים בארכיון הדיבוק) הסכים לשיר את השיר בפסטיבל, וזכה. שימי תבורי כבר ארז מזוודה, שוכח מפסטיבלי הזמר המזרחי ופניו אל ניו-יורק.



המגדלים של התפוח הגדול קיבלו את שימי תבורי בסבר פנים יפות, שם שר ממיטב שיריו במועדון שבו פגש בבחורה בשם ג'ניפר ג'וסלין. אחרי שבועיים ראו שזה זה, והחליטו למסד את היחסים. כשזה זה זה זה, אמרו והתחתנו. אחרי הולדת הבן הבלונדיני אלירן המשיך שיתוף הפעולה הפורה עם עוזי חיטמן, שכתב את השיר "אלירן". עם הילד זהוב השיער והסגנון המוזיקלי של חיטמן, התקבל שימי תבורי ללב המיינסטרים.


ב-1983 קיבל שימי תבורי אישור נוסף לקבלתו למיינסטרים עם המעבר מהפסטיבל ההוא לקדם אירוויזיון. מעבר לזה שר גם בצרפת (כמו בחפלה ההיא עם זוהר ארגוב, אהובה עוזרי ויהודה קיסר), וגם שם עשה חיל עם שירים בצרפתית והופעות אינספור. עם ההצלחה הזאת והלהיטים שהלכו והצטברו,  זכה שימי תבורי לאהדת הקהל, למכתבי מעריצים ולכמה מטורפים.

--------------------------------------------------------------------------------------------

 חלום עליכם




--------------------------------------------------------------------------------------------
כשזה זה זה זה אבל כשזה לא זה זה לא זה אז אין מה לעשות עם זה חוץ מלהתגרש אחרי 11 שנה. לעומת הזמן שלקח לו להתחתן עם ג'ניפר, מדובר בהישג מרשים. שימי תבורי התחתן 4 פעמים (כולל עם בחורה בת 17) ויצר 7 ילדים. עם השנים זכה בחשיפה מחודשת ב"אח הגדול VIP" ובתוכנית "התבורי'ס", שם הצטרפו אליו (ועדיין מופיעים איתו) בתו ובניו אלירן, אריאל, דניאל, בנאל, בתאל, אוראל ושיראל (סתם, אלעד). שימי תבורי מאז ועד היום היה לא רק עיניים גדולות, גם קול אדיר וסגנון שירה מיוחד עם מבחר שירים מעולה.

 
היכן התרבות

לקחת שירים של טום ווייטס ולהפוך אותם לשירים ישראליים, לתת להם פרשנות מיוחדת, קצב, סגנון, עיבוד, מילים. זה הרעיון שעמד מאחורי היוזמה העצמאית של גיא חג'ג' (עונג שבת) במסע ליצירת אלבום אינדי קהילתי שנתמך ומומן ע"י מוקירי טום ווייטס ומוקירי מוזיקה ישראלית באשר היא. האלבום הזה נעשה בהתנדבות באופן עצמאי ובאופן טבעי גם מוצע להשמעה ברשת ולהורדה בחינם. חבורת האמנים המוכשרת שהתקבצה לה ליצירת האלבום "שירים משומשים" העניקה פרשנות משלה לשירי הגרוב והבלוז של הטרובדור, מפזרת סביבה הערכה והשראה במהלך 20 הרצועות.
המבצעים באלבום נבחרו מהמיטב של האינדי הישראלי, ולא מאכזבים - הגרוב של אורי דרור, הבלוז של עוזי פיינרמן ונועה גולנדסקי, הפופ הצעיר של שני קדר, גיטרת הפולק הנצחית של טל כהן-שלו, הרוך של רותם אור, העצבות המחוספסת של דייויד בלאו, הקצב של חיה מילר עם הזעקה של קוסטה קפלן (להקה שאני יכול לשמוע בלי סוף), הסגנון הסיפורי בסגנון עבדות שחורים של יהוא ירון, הקול של שילה פרבר – לא רק שירי דרך לשעה וחצי באוטובוס, אלא גם חוויה מוזיקלית מיוחדת. כמו אלבומי התרגום לשירי לאונרד כהן ובוב דילן, גם האלבום הזה (על אף שהוא לא בדיוק נאמן למקור, בכוונה) מאפשר הצצה לאמריקה של הארץ. טום ווייטס הגיע לישראל.   
    
                          
אתנחתא מוזיקלית




תאוריית הקשר


לכבוד היום הראשון באפריל, להלן כמה מתיחות מן הארכיון:
בהמשך לקליפ שלעיל (אבל בלי קשר) הנה עוד מתיחת מיוזיקל במזללה אמריקאית בה יושבים אנשים מדוכאים שלא אוהבים שמפריעים להם להשמין מנחת.






אפרופו מוזיקה, עיתון הוושינגטון פוסט ערך ניסוי במהלכו הלביש את ג'ושוע בל, אחד הכנרים המוערכים בעולם, בבגדים פשוטים ונתן לו לנגן ברכבת התחתית בעיר. המטרה היתה לבדוק כמה אנשים יעצרו וישימו לב לכישרון שמאחורי התחפושת. הניסוי זכה בפרס פוליצר, ג'ושוע בל המשיך בתהילתו ועוברי האורח עלו על הרכבת.



אחת המתיחות שהתפרסמו לאחרונה הגיעה דווקא מברזיל, והביאה סרט אימה ישר למעלית. לא מומלץ לבעלי לב חלש.


דודו ארז התחיל את דרכו בכיף בקומי קומי, תוכנית מתיחות לוויינית. פעם עוד זנח את הטלוויזיה במיטבה לטובת ספרים.


לאחרונה עלתה לרשת מתיחה שעשו חבורת משועממים לשליח פיצה נבוך, שבסך-הכל רצה לגמור את החודש ולשלם שכ"ד, ומצא את עצמו מקדים את היומולדת של עצמו.



בחדשות המקומיות בכבלים לא ממש משקיעים בתחקיר ולכן גם מאמינים לניצן חורש, שמציג את ידידתו מ"הינשופים", איילה פנייבסקי, בתור הבסיסטית של הלהקה, דורון פרחי. בתור "הוט", הם היו אמורים לדעת את זה.



יוסי וידר מחקה את שמעון פרס יותר טוב מכל חקיין אחר בשוק, עד ששכנע גם את אביב גפן בכוונותיו. נקווה בשביל פרס שגילו לאביב שזאת מתיחה (למרות שנראה שהבין לבד).

 
אומרים שהיה פה שמח

גם החמישיה הקאמרית לא דפקו חשבון ועשו מתיחות.


כיבוי אורות

כמו גזוז עם קשית וכמו קפה בתחתית, עם ישראל ואשתו עוד יפספסו ויימתחו באחד באפריל. לפעמים זה מעצבן, לפעמים מעייף. ביום שני הקרוב נפספס בעיקר הזדמנויות, אבל גם זה טוב, לא? שילונדע משטויות.

שבת שלום ושבוע טוב.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה