יום שישי, 1 במרץ 2013

שיוויון ונטל

 

הייקו לשבת

בוקר טוב עולם
מה שלום כולם?
אני יורד מן החוטים
                       
                ספיידרמן קם ליום חדש של עשייה.

מה העניין
בעניין השיוויון בנטל


נו, כמה זמן לוקח להרכיב קואליציה? רוגשים הבריות, ונתניהו נבוך. אין תשובות בפיו. המפתח אצל בנט, אומרים מזה. המפתח אצל לפיד, עונים מזה. ולאמיתו של דבר, המפתחות רותחו למפתח מאסטר: השיוויון בנטל.

טיפשי השיוויון בנטל. לא אפקטיבי השיוויון בנטל. מה הטעם בשיוויון בנטל, חוץ מכמה טפיחות על שכמו השרירית של יאיר לפיד הזחוח? אלף פוליטיקאים לא יצליחו לגייס אותי, שר האברך בישיבות, כי הוא יודע שזה לא ייצא לפועל. תוכניתו של לפיד לגיוס תוך חמש שנים רחוקה ממימוש כמו חמש מצלמות שבורות מהאוסקר. וחוסר הנכונות להתפשר, כאילו כלום לא עבר מאז פטור בי-ג'י ל-400 יראי שמיים, וכאילו אין ש"ס בעולם, היא רק עוד דרך מנותקת של לפיד להמשיך את מורשת האב. במקום להצטמצם, מרחיבים. גיוס אברכים יעלה למדינה הון, והצבא ישנה את פניו ללא הכר. אולי אפילו המדים יהפכו שחורים. גם שירות לאומי בכפייה לא יהיה מקובל על בני ה-18, בטח לא מחסידויות עם גרביים של שחקני כדורגל, קפוטה ושריימל. מה גם שרובם כבר נשואים פלוס 12 בגיל 18. זה לא אומר שהם לא צריכים לשאת בעול, אבל ג'יזס, בתבונה.

המאבק של לפיד הוא מול דרעי, לא מול חסידות גור. הוא מאבק אישי ויצרי, נישא על גבי עננת אגו נפוח ואינטריגות פוליטיות ומעמדיות. שום קשר לטובת המדינה. ואם יש קשר, הבקו"ם הוא לא הפיתרון. שיתחילו בהחלת לימודי הליב"ה על המגזר החרדי ויעברו לקיצוץ קצבאות הילדים. אולי זה מה שיעודד, גם בכפייה, חרדים צעירים לצאת מהגטאות שנכפו עליהם מידי ש"ס והרבנים. שיוויון אף פעם לא יהיה בשום תחום, ואין מה לקוות שיהיה, בוודאי לא בנושא הגיוס.  אם היה שיוויון, ג'ובניק בקריה היה עוזב את השדכן ונכנס לנגמ"ש. אין מה לצפות שהחרדים יעשו את זה. לא עכשיו, לא כך.

גבעת חלפון אינה עונה/ הגשש החיוור

אם חייך שוד ושבר
אם פורחים העצבים
אז תעלה מיד על ספיישל
ותרד למילואים

אם הדופק מתפרע
והלחץ דם ממריא
אז קח מיד חופשת מולדת
ותעוף למילואים

צה"ל, צה"ל, כבר באים
רות סוף, סוף למילואים
ואם אלינו מתקשרים
מן הבנק או המיסים
אז נא למסור בקוד מנוחה
גבעת חלפון אינה עונה

האישה בשש נרדמת
בין הקרם והסדינים
אז תן חיבוק פרידה לרולים
ותרד למילואים

וחוץ מזה אם לא נשברת
ואתה עוד מאמין
שהתקווה לא רק שיר
אז רד מיד למילואים

צה"ל, צה"ל...

אם הנפט פורץ לפתע
סטייל ניסים ונפלאות
אז פתח בבנק חשבון צמרת
ועבור לגמלאות

אם הכל נגמר בסדר
והסוף כמו בסרטים
אז תוריד מייד ת'כובע
ותודה למילואים
צה"ל, צה"ל... 
תראו מה זה

לא בכפייה, הכל ברוח טובה ובצו גיוס. רועי ראובני ויובל שטרן הולכים נגד הזרם.


דיבור בצד


א': שמאל ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל

ב': סליחה...

א': עמוד דום!

ב': סליחה, אפשר רגע...

א': קוראים לי המפקד. אתה קורא לי המפקד. נראה לך הגיוני שאתה לא קורא לי המפקד?

ב': המפקד, אפשר...

א': אני נתתי לך אישור לדבר?

ב': פשוט אני...

א': תענה לי, אני נתתי לך אישור לדבר?

ב': לא, אני...

א': אל תענה לי, אני נתתי לך אישור לדבר?

א': אני מקבל אישור רק מהרבנים.

א': מה? אתה חצוף! נראה לך הגיוני שאתה מדבר אלי בחוצפה? רד לעשרים.

ב': מה?

א': מה, המפקד.

ב': זה פשוט זמן למנחה.

א': מנחה? מה מנחה? מנחה יהיה אחרי האוכל.

ב': לא, אין זמן. אני לא הולך לחדר אוכל, האוכל שם לא גלאט.

א': לא גלאט? נראה לך הגיוני שאתה מפקפק בכשרות המטבח הצה"לי? רד לעשרים.

ב': לא.

א': חזור שנית.

ב': אני מסרב להשתחוות בפניך כאחרון הגויים.

א': חזור שנית!

ב': חוץ מזה חם, והיום יום שישי. שישי חם, יש מלא הכנות לשבת.

א': בשבת אתה בתצפית.

ב': לא, לא. יש לי אישור מהמג"ד, אני בטיש.

א': חזור שנית!

ב': טיש.

א': לבריאות.

ב': תודה.

א': נראה לך הגיוני שאתה אומר לי תודה?

ב': יש לי אישור מהמח"ט.

א': לא מקובל עלי.

ב': אז רד לעשרים.


שירה בציבור           

בשבוע שעבר דוסקס כאן בהרחבה על "החלונות הגבוהים". השבוע, שוב, נמשיך עם שמוליק קראוס ז"ל, שבין מעצר לאשפוז גם הספיק לעשות מוזיקה טובה, כולל אלבום חד פעמי ומאולתר אחד.

שמוליק קראוס היה טיפוס אלים גם בתקופת החלונות הגבוהים, וגם בזמן החזרות באולפן היה מעשן ומחשש, כמו אריק וכמו ג'וזי, ועדיין יצר מוזיקה מעולה. אחרי החלונות, כשחלום לונדון התפרק, עבר עם ג'וזי לניו-יורק. מאניה-דיפרסיה היתה מנת חלקו מאז, והוא נטש את עסקי המוזיקה לטובת חנות למוצרי עור ושאר חלטורות. שם גם פגש את גדולי הרוקנ'רול שנפחו נשמתם בטרם עת בגיל 27, לאחר ששאבו שורה אחת יותר מידי. ג'ניס ג'ופלין וג'ימי הנדריקס היו הדובדבן שבקצפת. קראוס גם התחבב על הנדריקס, שלקח אותו איתו לוודסטוק, לחזות בפריטה ועוד פריטה. היו ימים יפים שם, בפאב Sin בניו-יורק. שמוליק קראוס לא תכנן לחזור, אבל כשנודע לו על מותו של אביו, מיהר לנחות בארץ. שמוליק וג'וזי השתקעו שוב בארץ, וחזרו למוזיקה ולהופעות. הם שיתפו פעולה עם אריק איינשטיין באלבומים "פלסטלינה" ו"פוזי" ובחבורת 'לול', והופיעו ביחד במועדונים. המתחים עם אריק איינשטיין נחו לדקה, כמו גם המתחים עם זוהר לוי, והשניים שיתפו פעולה עם זוהר בהרכב "כיף התקווה הטובה", בו ג'וזי השתתפה. קראוס כתב להם שירים, וגם להרכב אחר בו השתתפה - הטוב, הרע והנערה -  עם ישראל גוריון ובני אמדורסקי. הכל הלך על מי מנוחות של מוזיקה טובה ושיתופי פעולה... ואז זה קרה.


קרה הדבר וקראוס היה גם מתנחל. ב-1971 התיישב בחלקת אדמה שקיבל בירושה בנבי-סמואל, בה רצה להקים בית עם אולפן הקלטות. החלום נגוז, וקבוצת חיילים באה לפנות אותו. הסיסמא "יהודי לא מגרש יהודי" אמנם נשמרה לאריאל זילבר, וקראוס בחר בדרך אחרת: הוא איים על החיילים בנשק (בלי רישיון). התקף הטירוף הטווסי הזה הוביל אותו לבית הסוהר. שמוליק קראוס נכלא מאחורי סורג ובריח, ולחלום שלום. הוא נדרש להסתפר, ובתמורה להליכה למספרה ביקש שיתנו לו להכניס לתא גיטרה. ביקש וקיבל. שם, בתא הכלא, כתב והלחין כמה שירים.


יום אחד קיבל קראוס חופשה של 48 שעות, ופנה לחבריו הנגנים שינגנו איתו את השירים שכתב. חיים רומנו מהצ'רצ'ילים, שעבד עם קראוס בחבורת לול, ניגן בגיטרה מובילה. שמוליק קראוס ניגן גם הוא בגיטרה, ושר. אהרל'ה קמינסקי המתופף ושמוליק ארוך הבסיסט, שניגנו איתו בחלונות הגבוהים, עזרו גם הם לחבר בחופשת השחרור, והתכנסו לג'אם-סשן המאולתר. האווירה היתה משוחררת, הסגנון רוקי ובועט, והשירים צעקו את עצמם. תוך כמה שעות היו כל השירים מוקלטים. השיר "מי אנחנו" שוחרר לרדיו, ולא זכה להצלחה. שאר ההקלטות נגנזו. השיר "שישי חם" דיבר על חשיש, והקליפ שלו נאסר לשידור בטלוויזיה, אבל זכה לגרסה מאופקת יותר. ב-72 לקח אהוד מנור את המנגינה וכתב לה מילים אחרות, ועם השיר הזה, "טוב לי לשיר לעולם", זכתה שלישיית "הטוב, הרע והנערה" עם ג'וזי כץ במקום הראשון בפסטיבל הזמר. שמוליק קראוס עלה לבמה כנושא הקרדיט, וזכה למחיאות כפיים. הקהל שמח בשבילו על שחזר למוטב, בשעה שכתב להיטים לשלישייה של ג'וזי ולהרכבים ואמנים נוספים. אבל השיר הזה, "שישי חם", עדיין נשא את הצלקת של הכלא ושל הסמים, של המאניה-דיפרסיה ושל המזג האלים שהיה חבוי מאחורי האישיות הכשרונית.


אחרי ששוחרר מהכלא, נכלא שמוליק קראוס שוב לאחר שהסתבך בקטטות. הוא אובחן כבעל אישיות מאניה-דיפרסיבית, סיבה שבגללה התדרדר מצבו הנפשי גם בגלל הצלחה ביקורתית ומסחרית וגם בגלל כישלון. ב-1975 נולד בן, בנו הראשון מג'וזי כץ, ושמוליק, שאף פעם לא רצה להיות אבא וגם אמר זאת לג'וזי, לא היה אבא למופת וגם לא בעל למופת. הוא נטה להתפרצויות אלימות כלפי המשפחה, גם כאשר נולד בנו השני, שם. ב-1977 נשלח שוב למעצר ושוב לבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל". חברת "התקליט חיפה" ראתה שזה זמן רלוונטי להוציא את האלבום הגנוז, והתקליט יצא תחת השם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל". בעת הסכסוך על האדמה בנבי-סמואל היו המסמכים המשפטיים תחת השם הזה, מדינת ישראל נגד קראוז שמואל, שמו המקורי של שמוליק קראוס. באנגלית נקרא התקליט A Criminal Record. על עטיפת התקליט נראה שמוליק קראוס, כקאובוי סטייל הנרי פונדה, עם לב על הכובע, מול שערי הכלא. האלבום כלל שישה שירים בסך-הכל. אחד מהם, "יום אחד", נכתב ללחן של שלום חנוך לשיר "אבשלום". "אמא טבע" הוא גרסה משלו לשיר "Mother Nature's Son" שכתב פול מקרטני לביטלס בהשפעת חוויות הודו ברישיקש). שאר השירים מובאים כאן.


ב-1981 ג'וזי כץ עזבה את הארץ עם ילדיהם לארה"ב, בורחת מפניו ומפני מזגו החם. שם גם התחתנה, והתאלמנה. כשחזרה, פחדה ששמוליק יתנכל לה, אבל זה האחרון רק התעלם ממנה ומהילדים. הוא מצא נחמה בזרועותיה של אהובתו חנה קופלר, שטיפלה בו במסירות גם בימים הקשים של המאניה-דיפרסיה, ומצאה לו טיפול טוב אצל פסיכיאטר שנתן לו תרופות. הזוגיות הזאת, בניגוד לקודמת, החזיקה מעמד. הוא המשיך ליצור, ביחד עם התמלילן והחבר הקרוב יענקל'ה רוטבליט, במספר תקליטים ולהיטים שמוכרים ואהובים עד היום. ובין לבין גם אושפז ונכלא. ב-1983 נכלא שוב, ולאחר שהספיק להתקוטט עם שותפו לתא, הועבר לבידוד. למחרת, בחצר, הזמין את אחד הבריונים שם לדו-קרב בצהרי היום. אחרון הקאוביוז נשלח להסתכלות פסיכיאטרית, נע ונד מאז במסלול ידוע מראש של אובדן דרכים: אלימות, סמים, תאונות דרכים בנהיגה ללא רישיון, התקפי זעם וניתוק מבני משפחה וחברים. לאחר שנים, כשהוא כבר מבוגר וחולה ונעזר במטפל פיליפיני, לקה בשפעת החזירים ובדום-לב, ונפטר לפני פחות משבועיים. ג'וזי והבנים, כמו גם אריק איינשטיין והנגנים, נעדרו מההלוויה. כולם זכרו את שמוליק קראוס הטראבל-מייקר, המפחיד, הבעייתי. זה שלא חוסך שבטו מקרוביו, ולצד כל זה גם יצר עשרות להיטים ומנגינות אהובים, נכסי צאן ברזל שלא נס ליחם ולא ינוס לעולם. כי מתוך כל הזעם הזה, מחלות הנפש והאישיות הבעייתית, נותרו חברים לדרך שניסו לעזור, וביום אחד בחופשת השחרור מהכלא, הותירו לעולם את התקליט "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", שמעורר השראה עד היום, רעיונית ומוזיקלית.

היכן התרבות

דורון בוטניק נפרד לרגע מלהקתו אינגה-דינגו וצועד אל קדמת הבמה באלבום עצמאי חדש, חורפי לתפארת, שיוצא בעזרת נגני אינדי מוכשרים, והפרויקט – כולו בוטניק. 12 השירים שעוטפים את האלבום "רוח חזקה" משרים אווירה מלנכולית אנושית ומרגשת, מהשיר הראשון, שיר הנושא, ועד לסיום הגווע, הלאונרד-כהני. שירי בלוז מתקדמים ויפים שכאלה. האלבום "רוח חזקה" מומלץ להאזנה, בעיקר בבית כבחוץ יורד גשם, וגם ניתן להורדה בבאנדקאמפ -  בחינם או בכל מחיר שתבחרו.

                            
אתנחתא מוזיקלית

ניב מג'ר (מניצה ולחם) מפליא בבס.


תאוריית הקשר

פעם, בעידן הערוץ היחיד, הטלוויזיה נחשבה לגדולים – מגדולים עבור גדולים, ולילדים נשארה פינה קטנה בצהריים. כעת התהפכו היוצרות. רוב הטלוויזיה בפריים טיים מוקדשת לפלח שוק של ילדים ובני נוער, שמסמסים ומגיבים וצורכים מרצ'נדייז. בפריים טיים מוצגת תחרות שירה של ילדים, שמתבגרים לעיני המצלמות. מרוב שעות צפייה, קרה "ונהפוכו" – הילדים של היום הם לא הילדים שראו טלוויזיה והלכו לישון. הם צופים בטלוויזיה באינטרנט, בעיקר כזאת שלא משודרת בטלוויזיה. הם גם אלה שיוצרים תכנים בעצמם. באינטרנט.

האינטרנט מהווה פלטפורמה מושלמת ליוצרים חובבניים, בכללם ילדים. אחד החלוצים בז'אנר היוטיובי הוא דניאל, ילד בן 10 שאירח בסלון ביתו את מיטב סלבריטאי ארצנו לתוכנית הראיונות הנוקבת שלו – "מנצנצים". דניאל אמנם לא שופע כריזמה, בלשון המעטה, אבל מבין דבר או שניים בטלוויזיה: בעריכה, פסקול ובלו-סקרין מאחור, יצר תוכנית ראיונות דינמית ומצחיקה, גם אם לא תמיד במכוון.


עוד ילד שמבין איך עובדת טלוויזיה טובה הוא דילן שטרית. הילד עובר מסך וגם יודע להעביר תכנים בצורה מעניינת, בתוכנית האינטרנט שלו "דה טוק", שבה, בדומה לתוכנית "הצינור" של גיא לרר, מראה קטעים שמצא ביו-טיוב. מעניין לראות איך השתנה דילן מבחינה חיצונית מתוכנית לתוכנית, מילד לנער, וצבר עדת מעריצים בני גילו. ובצדק: הילד מבין בטלוויזיה. בעריכה תזזיתית, אפקטים ממוחשבים, חוש הומור ובחירת נושאים שפונים בדיוק לראש של בני גילו, דילן עושה באינטרנט תוכנית טלוויזיה משובחת.


תוכניות מהסוג הזה גוררות חיקוי אחר חיקוי. התוכנית "חדשות מצחיקות" היא דוגמא לכך. תוכנית פחות טובה, עם מנחה פחות מוצלח ותכנים פחות טובים. יש ליוצר הצעיר עדיין מה ללמוד, ועדיין, הוא בדרך הנכונה.


חלק מהמקצועיות מקורה גם במגמות תקשורת וקולנוע בבתי-ספר. חבורת יוצרים צעירים כזו התקבצה באתר "פרוגי", שמרכז חדשות לנוער. הם יוצאים לתעד, לראיין ולצלם דברים שמעניינים או עשויים לעניין נערים בגילם. כאן, למשל, מגיש המגיש איתמר אביב מבזק מושקע שנעשה עם חבריו. אם תרצו: מעריב לנוער, גרסה הוידאו.


הטובים ביותר עד כה הם יותם גלפז ואורי אלון, שעושים את תוכנית האינטרנט העצמאית שלהם, "צוות לעניין". תוכנית נונסנס מופרעת ומבריקה בה הם "מדברים" על גבי דיבוב, יחד עם חבריהם, במגוון סצנות ופרקים שעשויים באופן מעולה. הנערים האלה, שיצרו עד עכשיו שמונה פרקים, מבינים יותר מכל איך עובדת קומדיה ואיך עובדת טלוויזיה טובה, והם עושים את זה באינטרנט באופן שבקושי נראה במחוזותינו.


ולסיום, "התוכנית של קים", שהתחילה כשהיתה בת 16. קים, דמות בדיונית בוידאו-בלוג מדומיין, מדברת בהילוך מהיר על ענייני היומיום של נערה בגילה, ובעריכה תזזיתית, סלפסטיק והומור אינטליגנטי ומופרע, מעלה את הסטנדרט לקומדיה עצמאית.

אלה מגוון תוכנית האינטרנט העצמאיות. יש עוד כמה חובבנים, כמובן, אבל רק אלה, או לפחות רובם, זכאים לחתום על חוזה טאלנט בטלוויזיה בעוד עשר שנים. מכירים עוד ילדי פלא שיוצרים טלוויזיה באינטרנט? שימו לינק בפייסבוק של הדיבוק או כתבו כאן, ותבוא עליכם הברכה.


אומרים שהיה פה שמח

איך חוזרים בתשובה ומתחמקים משירות? צחי נוי ואלי גורנשטיין מדגימים במערכון יידישאי פרי עטו של חנן גולדבלט.


כיבוי אורות

סביר להניח שרבבות חרדים לא יתייצבו בקרוב בבקו"ם. גם לא בעוד חמש שנים. ואלה שכן, בין אם בהחלטה ובין אם מחוסר ברירה, ייאלצו להתרגל לישון באוהל עם כל הבלגן והמסדרים. שיהיה בהצלחה.

שבת שלום ושבוע טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה