יום שישי, 10 באוגוסט 2012

כמה חם


הייקו לשבת

לא בוכים על חלב שנשפך
ולא צוחקים על שלגון שנמס
זה לא מנומס  

     שולה הגננת שוב מכה את ילדי הגן.
מה העניין?
בעניין הקיץ



לא קר. לא קר בכלל. ממש לא קר. אפילו חם. ממש חם. ברמות. בחוץ - חם. גם בפנים. אבל בחוץ... לא נעים. אי אפשר לצאת. שמש וחם. קשה. יה-בה יה. כדור הארץ מתחמם. אפקט החממה. מטאמורפוזה. גלידה. למי יש כוח. לחשוב. לדבר. רק אבטיח וטלוויזיה. גרעין. חדשות. אירן. טיל. טילון. עם פקאן. לא קר. שם בחוץ. לא. צריך למחזר. פלסטיק לחוד. זכוכית. קולה קרה. יקרה. צדק חברתי. להפגין. מזגן. לישון. כנרת מתייבשת. להתקלח. שלוש. פעמים. ביום. פוליטיקה. ארטיק אננס. ברד ענבים. אין כוח. קיץ. שאטילוב. קדימה גל. גלשן. מדוזות. לילה. לחות. בוקר. לחות. ללכת. לישון. לקום. בחורף.

מה שטוב בקיץ זה שהוא לא חורף. החורף הוא בלתי נסבל, מיותר, סטארט-אפ כושל. החום, לעומת זאת, גם הוא לא המצאה מועילה במיוחד. למה זה טוב? שואלים הבריות זה את זה, עד שהאור מתחלף לירוק ומאחורה מצפצף מישה. למה זה טוב? שואל את עצמו הירקן, החלבן ומוכר הקרח ובניו. מוכר הקרח ובניו לא סובל מהחום, כי יש לו קרח. הקרח דווקא כן סובל מהחום. קרח עשוי ממים. מים נופלים מהשמיים. בחורף. מסקנה: צריך שיהיה חורף. בחורף יש גם תנור ספירלות, ואז זה לא נורא בכלל. יש גם טרנינג כחול וספר של צ'כוב, פומלה די גדולה ותה פרחי הבר והיביסקוס עם פתי-בר. בקיץ אין פומלה, יש אבטיח. עדיף, עדיף אבטיח. עדיף קיץ. כי בסך-הכל חורף זה איכסה. 

בשבדיה אנשים זעופים בגלל הקור. ובגלל שמרמים אותם באיקאה. בארץ אנשים זעופים בגלל החום. ובגלל שמרמים אותם באיקאה. מסקנה: יש לשרוף את איקאה לאלתר, ולחכות לאביב. כי באביב יש הכל: שמש, אבל נעים. פרחים בשדות, אבל גם זרי פרחים עגולים בימי זיכרון. בקיץ אין זיכרון, יש חופש. ים. בריכה. ארטיקים, מלא. בחופש הגדול. אבל רק לילדים יש את החופש הגדול. גם מבוגרים מרגישים בקיץ קצת כמו בחופש הגדול. כי יש שמש ובגדים קצרים ושזיף. וזה עדיף על חורף, כי בחורף קר.

    המאמר, מאת תומס פרידמן, פורסם לראשונה ב"ניו-יורק טיימס" ב-2/8/12, והוא מובא כאן רק בחלקו.

 
כמה חם/ אריק איינשטיין
קיץ בא ושוב זה חם 
בואי ונברח לים
רק אני ואת, הים והשמיים
קיץ בא ושוב זה חם
בואי נישאר בים
שם בתוך החול, הכי קרוב למים
נעים לרבוץ בחול איתך
כמה חם, אני אוהב אותך
והים הזה כולו שלך, ויש לי זמן
כמה חם!
ערב בא וזה עוד חם
בואי ניכנס לים
יה, איך שנהיה פתאום כבר בין-ערביים
ערב בא וזה עוד חם
בואי נישאר בים
שם בתוך החול, הכי קרוב למים
נעים לרבוץ בחול איתך
כמה חם, אני אוהב אותך
והים הזה כולו שלך, ויש לי זמן
כמה חם!
    
תראו מה זה
קיץ בא ושוב זה חם, אבל זה לא אומר שלא עושים טלוויזיה מצוינת. תומר הלדשטיין ודפנה פילצקי סובלים מהחום.


 
דיבור בצד


א': איזה חום, יא וואראדי!

ב': חם?

א': לא חם?

ב': חם.

א': חם מאוד.

ב': לא כזה.

א': חם, חם. בחוץ חם.

ב': בחוץ חם.

א': גם פה חם.

ב': פה לא חם, פה נעים. בחוץ חם.

א': גם בחוץ חם וגם פה חם.

ב': כן, קצת.

א': קצת הרבה.

ב': בסדר.

א': אז תדליק מזגן.

ב': לא צריך מזגן.

א': בטח צריך, תראה איזה חום.

ב': יש ונטילטור.

א': ונטילטור?

ב': מאוורר.

א': לא, לא. חם נורא. מזגן, מזגן.

ב': לא צריך מזגן.

א': צריך, צריך. שונא את הקיץ, שונא.

ב': עד כדי כך?

א': אפילו יותר. חם.

ב': יש גם דברים טובים.

א': אין שום דבר טוב.

ב': יש. יש אבטיח וים ובריכה ואפרסקים ושזיף ובגדים קצרים ושסק ובחורות וים ואפרסקים.

א': חם.

ב': אתה מעדיף את החורף?

א': ברור.

ב': בחורף קר.

א': יש תפוזים ותה וקלמנטינות ופוך ורוח ומרק ועוף ואריה.

...

ב': אריה? מה קשור אריה?

א': עוזי פוקס שר "נלחמים כמו אריות, מורל ממש גבוה." היה בלהקת הקצב עוזי והסגנונות.

ב': מה הקשר?

א': אריות.

ב': מה?

א': באפריקה.

ב': אפריקה?

א': אפריקה. באפריקה חם.

ב': גם פה חם.

א': אז תדליק מזגן. 


שירה בציבור           

"שבע שנים בדיוק מוליכים 'האריות' בג'ונגל הדליל של להקות הקצב הישראליות. שבע שנים שהם מטילים את חיתתם על ה'עכבישים', ה'נמרים', ה'גולגלות' ושאר חיות היער. אפילו ה'נסיכים' לא הגיעו למעמד המלכותי של ה'אריות'."

כך נפתחת כתבה עיתונאית מתחילת שנות השבעים על להקת הקצב המשגעת את הנוער בדיסקוטקים: האריות, להקה שהיתה פופולארית בקרב הצעירים, שהיו נוהגים לצאת לבילויים, לשתות גזוז ולהתנועע, בנים ובנות יחדיו, לצלילי גיטרות חשמליות מאמריקה ומאנגליה, וכל זאת בשעה שאמם היתה יושבת בבית לבדה בחושך ומביטה אל החלון במבט מצועף. אכן, להקות הקצב של שנות השישים והשבעים היו סנסציה במוזיקה הפופולארית המערבית, והביאו גם ליצירת הרכבים משוכללים יותר מבחינה מוזיקלית, שהגיעו גם לישראל בשנות השבעים. האריות, מכל מקום, נותרו נאמנים ללהיטי רדיו פופיים ולמצעדי הפזמונים. אבל עוד לפני ההצלחה, והנסיקה, וההתרסקות, וההצלחה, והנסיגה, וההצלחה, וכל זה, האריות נאלצו להתחיל הכל מהתחלה. כי זה מה שעושים בדרך-כלל בהתחלה.

                                  האריות משחקים ב'אוטובוס' ביום-הולדת של חיים סבן.
                      
האריות היו מלהקות הקצב הראשונות בארץ. כבר בשנת 64' התחברו האחים אלגרנטי, שוקי וחיימון, לסאונד של המערב, וחברו ללהקת 'הגורדונס' של יגאל גורדון. הם ניגנו ניגונים, אך זה לא המשיך מעבר לזה, ובסוף 1965, אחרי שהלהקה התפרקה, הקימו האחים להקה בשם "האריות". שוקי פרט על גיטרה וחיימון שר בקולו הווקאלי קאברים לשלאגרים מבריטניה הגדולה. אך נגן בס לא היה. הם פנו לחיים סבן, האיש והפאואר-ריינג'רס, וזה נעתר וחבר ללהקה. אך סבן, בחושיו העסקיים, זיהה את הפוטנציאל הלא-ממומש, אסף את האחים אלגרנטי, והציע להם הצעה: מה דעתכם ש... אלא שאז נפל עליו סוס. כשהתאושש, פנה שוב לאחים, שכיוונו את הגיטרה ועישנו סיגריה 'כנסת שש', ואמר: מה דעתכם שנצרף ללהקה נגנים אחרים, ונקליט שירים בעברית שיהיו שלאגרים על בטוח ויהפכו אותי לאיש עשיר מאוד? האחים הנהנו, כי חיים נדנד את ראשם חלושות בכף ידו המצרית, וכך הפך חיים סבן לאמרגן של הלהקה.

                                        
סבן, האמרגן החדש, צירף אליו במהלך קפיטליסטי חסר רחמים, את דני שושן, כוכב "הנסיכים", ששר וניגן בס; את המתופף משה בויאנג'ו מלהקת "הכוכבים"; את דוד יפרח (בשירה וגיטרה), וגם את דייויד ווטס מלהקת הטורנדוס הבריטית, שהצטרף ללהקה אחרי סיבוב הופעות בישראל בשנת 68'. כך קמה להקת "האריות", וכל היתר כתוב בספר דברי הימים. או כאן. הלהקה הוציאה תקליטון ראשון בעברית, בו נכלל השיר "משוגע לתלתלייך", אך עיקר הצלחתה באה לה מהופעות בדיסקוטקים ובבתי הקולנוע. בין היתר, הופיעו הרבה במועדון 'רינגוס' בבת-ים ובמועדונים של רמלה, 'פאר' ו-'קליפסו'. להופעה ב'רינגוס' השתלח באחת הפעמים העיתונאי האמיץ דוד סביון, שכתב: "באחד מערבי השבוע סרנו ל'רינגוס' שבכיכר המצבה בבת-ים, פילסנו דרכנו בין זוגות המרקדים, לצלילי להקת האריות ב'פול ווליום'. הרמנו קולנו עד לצעקה כדי לשוחח עם המבקרים." כאלה היו פני הדברים. אך האריות פילסו גם הם את דרכם בין מועדונים. בעקבות ההצלחה פתח בעל מועדון 'רינגוס' שני מועדונים נוספים ברחוב המסגר בתל-אביב, 'האריות' ו-'החיפושיות'. סבלים גררו את אורגן ההאמונד של הלהקה במעלה המדרגות, חמש קומות, ממועדון אחד למשנהו, וגם האריות חיתתו רגליהם לעיתים. אבל אין מה להתלונן, היה להם קהל. הקהל אהב את הסאונד המערבי, והאריות הגשימו את אשלייתו להיות כמו באמריקה. הם שרו באנגלית, קצת בעברית, זינקו על הקהל כיאה לכוכבי רוק והצטלמו לפרסומות. זו היתה תקופה.


ההצלחה בישראל קרצה לאריות, והם החלו לקרוץ לחו"ל. תחת השם החדש, "The Lions of Judea", יעני 'אריות יהודה', טסו ללונדון והופיעו גם שם. הם חברו ללהקת החיפושיות והקליטו איתם מספר שירים. טוב, זוהי כבר גוזמה. אך רבים בלונדון הופתעו מרמתם הגבוהה של היהודונים הלבנטיניים, כולל להקות מקומיות מצליחות. בין המתלהבים היה גם מפיק בחברת "פולידור", שסידר להם אישורי עבודה והחתים אותם על דף. אחרי שחתמו לו, התרגש כמו ילד קטן, הכניס את החתימה לכיס והוציא משם חוזה, עליו הם גם חתמו. בעקבות כך הקליטו האריות באולפני צ'פלס באנגליה תקליטון עם שני שירים, "Our Love's A Growing Thing", שכתבו כותבי הלהיטים הווארד ובלייקי, ובעיבוד ביג ג'ים סאליבן, הגיטריסט של טום ג'ונס. לצד השני של התקליטון הקליטו שיר נוסף, "Katja", עם סולו גיטרה של סאליבן. ההצלחה היתה גדולה, במיוחד לשיר "אהבתנו היא דבר צומח", אותו השמיע הרדיו חזור והשמע (ובארץ הדיח השיר את להקת חיפושיות הקצב מראש מצעד הפזמונים), והאריות הצטלמו לתוכנית הטלוויזיה הבריטית הפופולארית, "Colour Me Pop", כשהמנחה מכריז שאריות יהודה הם ההבטחה הגדולה מישראל. אולם למרות הציפיות, התקליטון לא יצא לבסוף באנגליה. חברת "פולידור" פשטה את הרגליים, והאריות חזרו מלונדון במפח-נפש כאילו היו אריק זאבי אחרי איפון קצר.


אחרי הניסיון באנגליה יצאה הלהקה להופעות נוספות באירופה, אך חיימון החליט לחזור למירי, חברתו בת ה-15 (לה נישא מאוחר יותר), והוא שב לישראל. בארץ הצטרף בדרך מקרה להקלטה של "קוראל לאוהבים הצעירים" של הצ'רצ'ילים, והחליט להישאר. האריות נסעו בלעדיו לאירופה, אבל זה כבר לא היה זה. חיימון, מצידו, לא התכוון מלכתחילה לכבוש את העולם, כפי שאמר בריאיון שהעניק לעיתון ב-71': "כשנסענו לאנגליה לא התכוונו לכבוש את העולם. כל מה שרצינו היה להקליט פעם באולפן טוב ומשוכלל, ואת זה השגנו. השנה גם עברנו לסוג אחר של מופעים, שאף-פעם לא חלמנו שנגיע אליהם: הופעות בקיבוצים. הופענו, למשל, בקיבוץ ניר-יצחק, ומכתב התודה שקיבלנו מהם, כמה ימים אחרי ההופעה, היה שווה לנו אפילו יותר משיר במצעד." עבור חיימון היתה אהדת הקהל המקומי חשובה לא פחות מהצלחה עולמית או דירוגים ברדיו, והוא נשאר בארץ. האריות המשיכו להופיע בלעדיו באנגליה, ולאחר זמן לא רב החליט דייויד ווטס להישאר באנגליה, ארץ מולדתו וכור מחצבתו, ודני שושן, הכוכב הגדול של האריות, עזב לצד השני של להקות הקצב, "הצ'רצ'ילים". הצ'רצ'ילים נחשבו כיריבים המיתולוגיים של האריות, אך הם לא היו באותה משבצת. האריות ניגנו מוזיקת פופ, בשעה שהצ'רצ'ילים כבר פנו למחוזות מתקדמים יותר. בכל אופן, האריות נחשבים סיפור הצלחה קלאסי, ולא הצליחו כמו הצ'רצ'ילים. אך סיפורנו לא נגמר כאן. חסות אחת, ונמשיך.

  "שירה בציבור" מוגשת בחסות "קוקה-קולה", המשקה שהטריף את הצעירים באמריקה, גם בישראל. גם "האריות" שותים קוקה-קולה. ועכשיו: קוקה קולה אפס. פחות סוכר, יותר כסף.                                                        תודה ששבתם אלינו. לאחר פירוק הלהקה, קמה הלהקה מידי פעם בהרכבים זמניים שונים, בין היתר של האחים אלגרנטי, משה בויאנג'ו ונגנים נוספים. הם צירפו אליהם את הקלידן משה זוהר ואת הזמר והבסיסט ויאן טייגן מהלהקה הנורווגית, "הריבועים האדומים", והקליטו מספר שירים, ביניהם 'פנטום אדום', ' I've Got Starshine, I've Got Luck', 'Home Bring Our Love Back' ו-'Where I Belong'. מעתה ואילך השתתפו האריות בחלטורות שונות על-מנת להמשיך להתקיים. הם הקליטו שירים לסרטיו של מנחם גולן, 'לופו' ו-'מלכת הכביש', בו נכלל השיר "Far Away". בדומה ללהקת "גן-עדן", הם ליוו גם את צביקה פיק בקולות רקע בהקלטת תקליטו "זוהי הדרך שלי", וגם השתתפו בהקלטות של יפה ירקוני ועליזה עזיקרי. כמו-כן הקליטה הלהקה גם שירים שחיימון כתב ו/או הלחין, בהשתתפות נגנים אחרים, כמו השיר "נולד גאון" שכתב חיים יבין. הם הופיעו בהופעות "שלום 72" בארה"ב, אבל גם הצטלמו בארץ לתוכנית הטלוויזיה של עמוס אטינגר, "שירי לילה", עם עיבוד רוק לשיר החלוצים, "שיר העמק", שיר משנת 34' שהוקלט לראשונה בשנת 1935 ע"י מרדכי רוט, ומאז זכה לאינספור ביצועים, כשביצוע זה שונה מכולם.                                   

אחרי מלחמת יום כיפור, חתם שוקי אלגרנטי שנת קבע בצבא, וחיימון ואשתו מירי נסעו לגרמניה. ב-1974 החל גלגול נוסף של להקת האריות, עם אילן דודמן מ"השמנים והרזים", וגם מירי וחיימון הקימו צמד משלהם, מה שגרם גם לפירוק הלהקה. החל משנת 78' זנחו האחים את המוזיקה ועברו לעסקים קטנים, וב-82' שוב חידשו ימיהם כקדם, בגרסה חדשה, וצירפו אליהם את הבסיסט אבי טמסוט והגיטריסט נתן סרוסי. לקראת סוף העשור, פרש שוקי לקריירת סולו עם שירי ארץ ישראל, ומירי וחיימון שוב הופיעו בנפרד. לאורך שנות התשעים המשיך חיימון לתחזק את השם "האריות" בהרכבים משתנים, עם נגנים מתחלפים, בין היתר עם בנו של שוקי, הקלידן אבי אלגרנטי, שעזב לטובת עיסוק בטראנס, כיאה לשנות התשעים. בתו של חיימון, מאיה, תפסה את מקומו. חיימון, שעזב את הלהקה אחרי ההצלחה בלונדון עם השיר "אהבה היא דבר צומח", ממשיך לתחזק את המותג "להקת האריות" ביחד עם בתו, שגם שרה. הם מופיעים פה ושם בהופעות בארץ, בעיקר בפני אנשים שהיו שם כשזה קרה, עם הרפרטואר משנות השישים והשבעים, עדות אחרונה לסיפור ההצלחה וההחמצה של אחת מלהקות הקצב הטובות שקמו בישראל.


היכן התרבות

לפני חודש הוציא אלון עדר EP בן 6 שירים, כולו נוגן בביתו על מקלדות קסיו. 'מטונף CASIO' מתייחס למחאה החברתית, למחאה הלא-חברתית ולכל מיני דרעקס שקורים מסביבנו ובתוכנו. אלון עדר שיחרר את התקליטון (כך מומלץ לקרוא לאי-פי שלו, כמו שראוי לקרוא לדיסקים שלו 'תקליטים') עם הרבה יוזמה, כישרון ורוח יצירתית ובלי יותר מידי פרוצדורות. יש לו מה להגיד, אז הוא אומר, או יותר נכון מנגן ושר. ואיך שהוא עושה את זה... נו! אין מה לומר, הבן של יהודה עדר ומיקי קם יצא מוצלח. אפשר להגיד שאלון ספג מהבית מורשת תרבותית מכובדת וגנים לא רעים בכלל, אבל המפעל המוזיקלי המרשים לגילו לא מסתכם רק בזה. אין מה לסכם ומה להסיק מסקנות, אז אולי פשוט נאזין לו.


התקליט הראשון שהוציא אלון עדר נקרא "אלון עדר", שם מסתורי שרבים ניסו לפענח את פשרו ולא הצליחו, משהו שקשור אולי לסירוב ללכת אחרי העדר או משהו כזה. באלבום הזה, שיצא לפני שנה וחצי, הלחין ושר שירי משוררים באופן שלא היה מבייש את אריק ורכטר ושם-טוב ושלום וסנדרסון וגרוניך ולנון וכל מי שרוחו מרחפת מעל הפסנתר והגיטרה של עדר. כן, ההשפעות התרבותיות של אבות המזון המוזיקלי ניכרות בכל תו ותו, ואלון מיטיב לבחור קצת מכל דבר, כאילו היה בתור לבופה בקלאב הוטל לוטרקי-יוון, מעמיס על הצלחת קצת מזה וקצת אחרת. קצת אחרת ממה שנהוג היום. עדר נשמע כאילו הגיח זה עתה ממכונת הזמן מ"בחזרה לעתיד", היישר משנות השבעים, עם הגופיה והסנדלים, סגנון ההלחנה, קצב העבודה ושיתוף הפעולה. וזה ניכר החל מהשיר הראשון.

  • הפעמון. שיר בלוזי על חרטה ורחמים ("מרגיש כמו דמות של צ'רלס בוקובסקי, מלוכלכת ושתויה"). כמו נווד עם גיטרה שמקפץ על קרונות, אלון מביט על חלק מחייו, ומרגיש ש"משהו כאן בטח לא נכון". ברוב התקליט שר עדר שירי משוררים שהלחין, אך זהו אחד השירים הבודדים לו כתב את מילותיו.
  •  היום האחרון של הסתיו. שיר של יהונתן גפן שוב מוצא לחן ראוי, בריח הקיבוץ של פעם, עם נופים של סתיו. אפשר להריח את הקלמנטינות ולשמוע את הטיפות הראשונות של היורה על שמשת המכונית.
  •  ויש ציפור בשמיים. שיר קצר של יהודה עמיחי מקבל לחן יפהפה וקליט עם צלילי החליל של שם-טוב לוי. עמיחי מבקש להיות משהו שהוא לא יכול להיות, כמו ציפור שמבקשת להיות אדם. עיבוד בסגנון ברזילאי של שנות השבעים, לו אחראי עדר יחד עם אלון לוטרינגר (שניגן גם בס) ורועי ונדל (גיטרה חשמלית).
  • החיים היפים של קלרה שיאטו. קטעים מסיפור ציני ומר של יורם קניוק מקבלים סגנון סיפורי משעשע ומריר של אלון עדר. 
  • עד שמפשיר בי שיר. סגנון ואלסי קליט ויפה לשיר של משה שכביץ (שכתב גם לתקליט "מאחורי הצלילים"), שנושא של שיר נתקע בראשו ולא נותן לו מנוח, למרות הפצרות קרוביו שיחזור למציאות, עד שנשפך אל הדף, כמו צ'יפס צוהל ושר.
  • הרצון שלי לתת. שיר נוסף שעדר כתב את מילותיו. שיר אישי פשוט ונעים.
  • ההוא עם הכלב השחור. שיר נוסף של משה שכביץ בלחן סבנטיזי קלאסי, סטייל שם-טוב לוי, עם פזמון מעניין. מי זה ההוא עם הכלב השחור? מי לא? במצבים שונים, זה כל אחד מאיתנו, אבל הכי בטוח לסגור אותו בכלוב.
  • 88. קטע אינסטרומנטלי. עדות לכך שעדר גם מלחין פסקולים מוכשר ('אורזי המזוודות' של חנוך לוין בסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין, 'דולפינים' של מאיה שעיה בבית-ליסין, 'תרה' של פנינה ודורית גרי בתיאטרון הקאמרי, ועוד).
  • קשה בלילה להיות אדם. אריק איינשטיין, מתוך היכרות אישית, היטיב לבצע שירים של אברהם חלפי. בשיר הזה גם אלון עדר מצטרף לשירה והלחנה לשיר של חלפי. שיר ליילי שמזכיר שכל אחד נידון לבדידות, גם אם הוא מוקף אנשים. הקצב האחיד של השיר ממשיך עם סיום השירה, בקולות ליווי ובכלים השונים: מלוטרון, פנדר רודס (של אלון עדר ואלון לוטרינגר), קסיו, מנדולינה, ויבראפון, בונגוס ועוד שאר חגיגות מוזיקליות שמוסיפות לעיבוד של עדר עם אלון לוטרינגר ורועי ונדל.
  • סי.טי. שיר אישי נוסף שעדר כתב אחרי נסיעה לבית החולים, שבסופה יצא בריא ושלם, אבל מהורהר מתמיד, על העבר ועל העתיד ועל מה שקרה כאן בדרך. אלון עדר אולי היה זקוק לנסיעה ההיא לבית החולים כדי להרהר על תפקידו בעולם הזה, ועל כמה הוא שונה מכולם ("קולות של יונים שאותי מחזירים לבקרים בקיבוץ כנרת/ אריק ושלום, מאחורי הצלילים, שלושה תקליטים של כוורת/ זה היה בשנים שחשבתי תמים שהארץ הזאת נהדרת/ אבל זה החזיק רק כמה רגעים, וזכיתי בעצבות מאוחרת").
  • הנדנדה. לחן לשיר של זלי גורביץ על סערות נפש של בחור, שמוצאות עוגן אצל אישה תומכת. הקצב מאפשר להתנדנד לצלילי השיר, להתחבט ולהסתחרר.
  • גופי היה חכם ממני. זלי גורביץ כתב בעבר מאמר על יונה וולך, שעדר מלחין כאן שיר שלה. סיפורה הטרגי של וולך מקבל כאן חתיכה נוספת של הפאזל. וולך נפטרה מסרטן, אבל נפשה גססה עוד לפני, בבית החולים הפסיכיאטרי. בשיר הזה היא אומרת: "גופי היה חכם ממני/ כוח הסבל שלו היה פחות משלי/ הוא אמר די כשאני אמרתי עוד." אלון לוקח את השיר ומלביש עליו לחן נוגה ושלם עם עצמו.
  • רק לא לבכות. שיר בלוזי אישי נוסף של אלון עדר, שבורח כאן מהמציאות, מאחרים ומעצמו ("אין לי באמת מקום לחיות איתי בשלום").
  • את עוד תהיי איתי. גם כאן המילים הן של עדר, שמפנטז עתיד פשוט עם אהובתו. שיר נקי ושקט, פסנתר ושירה.
  • השעמום. שיר נוסף למילים של עדר. אין מה להתפלא על החריצות שלו ועל מוסר העבודה יוצא הדופן שמנפיק שירים מידי בוקר. אלון עדר מפחד מהשעמום ("השעמום פגש את חיי פעם ראשונה/ אך אל חשש, בקרוב השינוי יורגש"). הבס והתופים מרדימים והלחן ביטלסי במובהק, עם ליווי קולי בסגנון Because. אלון עדר השתעמם, אז הוא קם ועשה מוזיקה טובה. והשינוי אכן מורגש. 
שמונה חודשים אחרי שיצא אלבום הבכורה שלו, חזר אלון עדר בליווי להקה, בתקליט עם עטיפה שנעשתה כנראה בתוכנת 'צייר' ועם שם מקורי, "אלון עדר ולהקה". התקליט יצא מהר מהר, ללא הרבה השקעה מיותרת (אפילו חוברת עם מילים לא מצורפת) אבל עם השקעה בשירים ובעיבודים, וזה מה שחשוב. הפעם כתב עדר את כל מילות השירים. התקליט נעשה בביתו ברחוב הכרמל בתל-אביב, ואליו הצטרפו בסנדלים גם החצוצרן/ מחצצר/ מחצצרץ ספי ציזלינג (קיבוצניק) מהאחים רמירז ופאנק'נשטיין, אבנר קלמר (קיבוצניק) על הכינור, רן דרום על הגיטרה חשמלית, איתן אפרת מהאחים רמירז על התופים, אלון לוטרינגר על הבס כשהופעות מחליף אותו לעיתים נדב הולנדר (ע"ע 'היכן התרבות' משבוע שעבר). הלהקה החדשה לא נשמעת כמו שירי המשוררים מהתקליט הקודם. היא יותר גרובית, יותר רוקיסטית, יותר אחרת. גם אלון לא נשמע אותו דבר ממש. הוא מאמץ כאן דיסטורשן בקול, צרידות בוגרת ועליות טונים. בתקליט הזה הוא מספר בעזרת הלהקה סיפורים אישיים משלו, שנבעו מפרידה מחברתו, החל מהשיר הראשון ועד האחרון.

כל טיפה של רגש. הארי ליפשיץ עזר כאן בכתיבת המילים, ואלון אומר "אל תבואי אלי בינתיים, העולם שלי מלא באהבה." שוב, הסגנון הסבנטיזי מגיח בלחן מתוחכם עם עליות וירידות אקורדים. רות דולורס וייס מתארחת כאן לקולות רקע, והלהקה מלווה את הכל, כשמעל הכל בולטת החצוצרה של ספי ציזלינג.






  • אין לי מה לומר. באמת אין לי מה לומר, אז למה שלא פשוט נקשיב? אחלה גרוב. 
  • מוצא אל הים. שיר משעשע ומריר של מאיר ויזלטיר מוצא ביטוי באקורדים מסתחררים וקולות רקע סטייל סנדרסון. מה נאמר, קשה להזדקן ולזקנים אפילו הים לא מתייחס. לפחות אלון עדר מתרגש עם השיר של ויזלטיר.
  • המעגל. שוב ושוב נעים במעגל, שרץ ורץ ומואץ ומואץ ומסתחרר ומתגבר.
  • העולם קשוח ואכזר. אלון עדר כותב על-מנת לפנות מקום בראש. לאלבום הראשון שיחרר מעט משירי משוררים שהלחין. גם באלבום הזה הוא מנדב כמה מעשרות שיריו שמחכים לשחרור. הוא כותב ומלחין ומנגן בלא מעט כלים, ויוצר את המוזיקה שלו כדי להתמודד עם העולם הזה, וחותם את השיר בתו קריאה.
  • שוטף את המילים. אלון שוטף את המילים בלחן סשה ארגובי מהורהר על חיי הזוגיות.
  • הקלף נטרף. "איפה שאני לא הולך את שם איתי," שר-זועק אלון עדר כאילו שר ליוקו אונו, מאמץ צרידות בקול, ואיתו גם הלהקה מייבבת ונטרפת.
  • כשקשה לך. הזדמנות לשמוע את עוזי רמירז שר בעברית בקול שני, יחד עם הגיטרה שלו, בשיר בלוזי סוחף. ובלי מילה על שלום חנוך.
  • שווה להיות נוכח. אלון משנה סטטוס, ומעלה הרהורים.
  • לא חשוב כלל מה יבוא. וכאן הוא מרגיע את בת-זוגו שהוא מוכן להשתנות, העיקר שתישאר. לחן קליט, ביצוע טוב ועיבוד גרובי משלים.
  • שיר מס' 10. עדר מראה שנעדר משיעורי חשבון בכיתה א', אבל בכל זאת יצא משהו מהילד. בעיקר בתחום ההלחנה. קטע אינסטרומנטלי שכמו כל סיפור טוב מחולק להתחלה, אמצע וסוף.
  • הפרס שצריך לשלם. אחרי הפרידה אלון מוצא את עצמו לא מפסיק להתגעגע, בסוג של ג'אז ליילי שנמשך ונמשך עד לצעקה ולאנחה.
  • הסרט ששיחקנו בו נדם. שוב חוזרת המחווה ללנון, עם זעקות נוסח Mother ועליות טונים צרודים. הפעם אלון הוא זה שמנחם את בת הזוג על הבדידות שלה.

בתקליט הראשון עבד אלון עדר עם סאונד יותר מלודי בלחנים לשירי משוררים, מחבק את האהבה מכל עבר. לפעמים לא הובן, לפעמים נמאס על אחרים בדרך, אבל בכל זאת המשיך ביצירה. "אולי תשתוק, כל העולם דורש/ אבל אני ממשיך, רוגש/ הילדים מתייאשים וגם אשתי רוצה להתגרש" (עד שמפשיר בי שיר). בתקליט השני חברתו כבר נפרדה ממנו, והוא עבר לסאונד יותר מחוספס עם להקת הליווי המצוינת. בקיץ 2011 הם ישבו בביתו והקליטו את התקליט, בשעה שלא רחוק משם הוקמו אוהלי מחאה. האלבום יצא בדצמבר 2011, ולפני חודש יצא כבר תקליטון נוסף עליו עבד במהירות בדירות שעבר בשנה הזו. את כל כעסיו ותסכוליו הוציא עדר על מקלדות קסיו, צירף אליו זמרים אורחים לדואטים, וביחד יצרו לקט של 6 שירי מחאה על כל מה שמטונף, כל מה שפחות מעודן, ללא "קולות של יונים שאותי מחזירים לבקרים בקיבוץ כנרת", אבל עם התייחסות לתל-אביב השניה של אזור התחנה המרכזית, לבדידות ולהונאת אשראי.




  • המהפכה מתחילה. שיר שמושפע מאוד מהמחאה החברתית בקיץ האחרון. שיר קצר, מטונף ואלקטרוני, כיאה למשטרי ברזל של מגדלים גבוהים.
  • לילה בתל-אביב. במעבר חלק עוברים לשיר השני. אחד הסטוצים שאחרי הפרידה נגמר לא יפה, ואלון משוטט ברחובות תל-אביב עם הסאונד המאפיין אותם - בית הכנסת, השוק, הים - מקומות סמוכים לביתו הקודם ברחוב הכרמל. כל שורה בשיר מקבלת התייחסות אופיינית לה בקולו של אלון ובסאונד. קצב ההליכה מסתיים עם שוך המחאה: תל אביב בחורף, תל אביב בקיץ. ומסיים: "אז תראו את תל-אביב בעשור השני/ זה בטח לא קיים אם אין שם יצר מיני/ אין כאן צדק חברתי ולא רואים את היום/ בוא נברח מכאן מהר לפני האטום."
  • אני מין. שיר שמחולק לשניים ומתאר את הרגע והרגע שאחרי, עם מיכל גבע בדואט.
  • בסוף העיר הכי יפה. שיר היפ-הופ בהשתתפות אביגיל רוז ואמרי וינקלר על העובדים הזרים, הזונות ומה שביניהם ("אתה מרגיש ת'עיר לוחצת בחזה/ מה זה הסיפור הזה ואיך אתה יוצא מזה... משהו כאן באמת לא עובד נכון"). לפחות למישהו אכפת.
  • כמה שאלות על גברת היי-טק. שיר סיפורי על אישה שעובדת בהיי-טק ("אך השם כאן רק שולי") ובין הקפה למחשב, נותרת בודדה. שיר סנדרסוני (כולל ירידות הטונים ומשיכת המשפטים) שנגמר בקריצה ליהונתן גפן.
  • הונאה באשראי. הקסיו שוב מתחיל את השיר הטכני על הונאת אשראי של חברות האשראי ועל הניתוק של ביטוח לאומי, ועל האזרח הקטן ("לעשות תרגיל מסריח על אזרח סוג ב' נחשב במדינה הזאת כמעט לא חטא"). אלון עצבני ונשבע להקים אוהל מחאה, ברוח המחאה החברתית. את השיר מלווה קולה הטלפוני של "רונית מהחברת אשראי".

שני התקליטים שווים במחירם לכל נפש, והתקליטון הזה, כמו שתקליטון חברתי מצופה להיות, מוצע בחינם (או במחיר שתציעו) ברוח המחאה. אלון עדר יודע להגיש סאונד איכותי של פעם וגם לשים את האצבע על הדופק בכל מה שקורה כאן ועכשיו במדינה. הוא נותן כבוד לשפה העברית וגם יודע ללכלך אותה ולגזור משפטים פה ושם. הסאונד שלו מלודי ובועט, עולה ויורד. כעת גם חזר אל בת-זוגו, ונולד להם ילד. בימים אלה הוא עובד על תקליט חדש עם הלהקה. עם כל זה, זוהי רק ההתחלה עבור אלון עדר, יוצר מוכשר שהוא כבר לא רק הבן-של, אלא יוצר מוזיקלי מבריק שהשנה האחרונה, עם ההספק האיינשטייני, מנבאת עבורו ועבורנו רק דברים טובים.

ומה עושים השבוע?

אפשר לשבת במזגן ואפשר ללכת ל...

עוזי רמירז מתכונן לקראת אלבום חדש.
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
10/8 בשעה 21:00

אלון לוטרינגר מתכונן לקראת אלבום הבכורה.
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
16/8 בשעה 20:30

אביגיל רוז בהופעת רוק מושקעת.
איפה זה קורה?
עשן הזמן, ב"ש
16/8 בשעה 21:00 

אחרי שלושת האחרונים, משתתף נוסף אצל אלון עדר גם מופיע השבוע. נדב הולנדר, יחד עם אנסמבל מייקל, ב-"מייקל: קומדיית קאלט מופרעת". הצגה אחרונה, שרצוי לא להחמיץ.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
10/8 בשעה 22:00

The Walkmen מגיעים ליזראל להופעה חד-פעמית.
איפה זה קורה?
בארבי, ת"א
14/8 בשעה 21:30

גם ברי סחרוף מגיע לבארבי.
איפה זה קורה?
בארבי, ת"א
11/8 בשעה 21:30

ורמי פורטיס מגיע לקיבוץ.
איפה זה קורה?
ברלה, קיבוץ להבות חביבה
16/8 בשעה 22:00  

שממל משגעים את הנוער.
איפה זה קורה?
פסטיבל חוצות היוצר, בריכת הסולטן - ירושלים
12/8 בשעה 22:00

מארש דונדרומה עושים שמח.
איפה זה קורה?
תיאטרון תמונע, ת"א
11/8 בשעה 22:00

אהוד בנאי ופסנתר לקראת אלבום חדש שייצא בקרוב.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
15/8 בשעה 21:00

גבע אלון מגיע לצפון עם ניחוחות של דרום ארה"ב.
איפה זה קורה?
פרנג'ליקו, יקנעם
10/8 בשעה 22:00

אסף אבידן מופיע בעירו.
איפה זה קורה?
זאפה ירושלים
15/8 בשעה 21:00

פסטיבל 'אינטימדבר' מפגיש אמני אינדי עם המכתש לטבע שקטן ומוזיקה טובה.
איפה זה קורה?
מצפה רמון
16/8 - 18/8


תבלו!   
    
תאוריית הקשר

אחרי ששמענו את עוזי רמירז מלווה חלושות את אלון עדר בעברית, נתהה וודאי איך היו נשמעים זמרי האינדי ששרים באנגלית לו היו מבצעים שיר עברי כשר לרשת גימ"ל. חלק מהאינדים האלה כבר יכולים לסמן וי. לרוב, נעשו הביצועים בעברית לשיר בודד, גרסת כיסוי, מחווה לאמן ותיק. וגם אמני האינדי עם הרי"ש האנגלו-סכסית נרתמו לעניין. בכל זאת, הם חיים פה וגדלו אל תוך המורשת התרבותית העברית. ולכן, יחד עם בוב דילן, פול סיימון, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, לאונרד כהן ושאר אבות מזון מוזיקליים מהמערב, זמרים ישראליים גדלו תרבותית והושפעו גם מאמנים מקומיים דוגמת שלום חנוך, מאיר אריאל, דני סנדרסון ואחרים (שגם הם הושפעו מאותם גדולי עולם). בערב המחווה השנתי שעורך יואב קוטנר למאיר אריאל, אפשר להאזין ללא מעט קאברים מעניינים לשיריו של הצנחן המזמר במיל', בין היתר בביצוע זמרים ישראליים ששרים רק באנגלית. אחד מהם הוא אסף אבידן, שביצע בערב הזה את שירו של מאיר אריאל, "מים מתוקים", באירוע לציון עשור למותו. היה זה ביצוע מהפנט לא רק בגלל שהוא ביצוע טוב לשיר טוב, אלא גם בגלל החוויה הנדירה, שכמו שהגדיר אותה יואב קוטנר, שתרם את אסף אבידן לעניין, מאז הבר-מצווה הוא כנראה לא שר בעברית.


לא רק אסף אבידן הצטרף למחווה למאיר אריאל. תמר אייזנמן, שגם היא רגילה לשיר באנגלית, עלתה לשיר את שירו של מאיר אריאל, "בצהרי היום", שנה לאחר מכן. היא אמנם ליוותה בעברית גם את דני סנדרסון, אבל בקולות רקע בלבד. שני הירושלמים האלה, שמעדיפים לשיר רוק ובלוז באנגלית (וכבר שיתפו פעולה בעבר), התחברו לעברית ולו לשיר אחד, מתוך כבוד והוקרה לאחד הסינגר-סונגרייטרים העבריים הגדולים, שליטף את השפה העברית בעטו כגדולי משוררי שפתנו. תמר אייזנמן ראתה כי טוב, ואת הביצועים שלה לשירים בעברית שמרה לאירועים מיוחדים. כך, לדוגמא, הופיעה עם רונה קינן ויעל דקלבאום, שלוש זמרות לסביות שהראו ביום האישה הבינלאומי שיש להן אמירה. ולמטרה הזו נרתמה תמר בשמחה.


גבע אלון הוא זמר אינדי נוסף ששר באנגלית, חבר קיבוץ מעברות שמכוון לשירי קאנטרי, פולק ורוק. למרות זאת, אין זה מן הנמנע שישיר שיר אחד או שניים בשפת אמו. אחרי הכל, הדודאים היו שם לפניו, בעברית, וביצעו גרסאות עבריות לשירי-עם אמריקאיים ולשירי בוקרים. כזה היה השיר "שיירת הרוכבים", שבניגוד להשפעות מצרפת ומרוסיה, הפעם ערבות טקסס הגיעו ישר אל הרדיו הישראלי של אז. גבע אלון, במחווה לבני אמדורסקי ולדודאים, חבר לדוד נוסף, ישראל גוריון, בביצוע משותף לשיירת הרוכבים המיתולוגית.

                  
השנה מתחילה באמצע ספטמבר, שרה פעם גלי עטרי למילים של אסתר שמיר. השיר, שנכתב בעקבות אירועי סברה ושתילה, שב ומתחדש בביצוע של עמית ארז, שמגיח חד-פעמית לשיר אחד בעברית שצורף כבונוס לאלבום הבכורה שלו. עמית ארז מתמודד כאן עם שיר מאוד ישראלי ומאוד טעון, מה שמייחד את השיר הזה על פני שירים אחרים שיכול היה לבצע, אבל אין בהם ייחוד לעומת שירי יומיום באנגלית.


גם אורן לביא עשה קאבר לשיר בעברית, "בלדה בין כוכבים" של יענקלה רוטבליט ושלום חנוך, מתוך אלבום הקאברים לשירי הילדים של שלום חנוך בפרויקט "עבודה עברית" (או כאלה שכונו כך לכבוד הדיסק). אורן לביא, כמו יתר זמרי האינדי ששרים באנגלית, מבצע קאבר לשיר בעברית כמחווה לאמן ישראלי מתוך הערכה על פועלו ו/או רגישות לנושא מסוים. כך או אחרת, הנה כי כן זכינו לשמוע אותם שרים בעברית, וזה אפילו משאיר טעם של עוד.


אומרים שהיה פה שמח

קיץ על החוף יכול להיות הכי מעניין. לא התוכנית, המציאות. בחוף מציצים זה עבד מצוין. שמש, ים, בחורות משתזפות, קצת עצבים. הזדמנות מצוינת לנסות להתחיל עם אשתו של אריק איינשטיין, סימה אליהו.


כיבוי אורות

מהדורת שישי הסתיימה, ועדיין חם בחוץ. לא משנה אם זה יום או לילה, חם. חם בחוץ וחם בפנים. יש כמוני, מיליונים, שמעדיפים את הקיץ על החורף, גם אם זה אומר חמסין. קור הוא בלתי נסבל. חורף הוא מיותר. אבל בקיץ מייחלים לחורף ובחורף מתגעגעים לקיץ. באביב מתגעגעים לסתיו ובסתיו לא מתגעגעים. ויואלדי ניסח את זה יותר טוב. בכל אופן, טוב שהקיץ כאן וטוב אם יישאר. רק, אולי, שההוא שם למעלה ינמיך קצת את הטמפרטורות, ינשוף קצת רוח נעימה, ואז הכל יהיה מושלם. בינתיים נהנה ממה שיש, כי בקצב הזה כדור הארץ יתחמם עוד יותר ואז ניאלץ להגר לארצות הקור, וחבל.