יום שישי, 24 באוגוסט 2012

מחשבים את קיצם לאחור


הייקו לשבת

כשהמחשב מסמן: ניתן להוציא
את החומרה ללא חשש
אני משחרר אוויר מהריאות ופלוץ                  

                     חרדון החרדתי מכבה את המחשב.
מה העניין?
בעניין טכנולוגיה

השבוע התבשרנו, הפלא ופלא, שמניות פייסבוק צנחו פלאים בעוד מניות אפל האמירו אל-על, בשעה שווירוס חדש פרץ לכוננים בסערה, חברות סלולר צצות כפטריות אחרי הגשם כאשתקד ואפליקציות חדשות מאיימות על חיי הפנאי שלנו איים וערב. הטכנולוגיה בשיאה ורובוטים נוחתים על המאדים עם GPS, אבל למרות כל זאת האינטרנט עושה בעיות להמונים והמחשבים האישיים קורסים כדומינו-קרוס. בעקבות כך, כל שבוע שבו עולה מהדורה חדשה וססגונית של "הדיבוק", אחרי אינספור תקלות טכניות, הוא נס פך השמן קטן.
העולם שלנו סובב במילניום הנוכחי סביב אלקטרונים, מה שלעיתים רק מקשה על החיים יותר משזה מועיל. כל גרסה חדשה של משהו מפותחת מקודמתה, אך פחות נוחה למשתמש המצוי והטכנופוב. מחשבים ואינטרנט מקלים על החיים, אבל גם משתלטים עליהם. אודיסיאה בחלל מעולם לא נראתה קרובה יותר. כל טוסטר יודע יותר טוב מבעליו מה נכון בשבילו, בעיקר אם הוא גם טלפון ומחשב, מצלמה ושואב אבק. אנציקלופדיית אביב הפכה לויקיפדיה, דואר ישראל הפך למיילים, שנות טובות נשלחות באסאמסים, אלבומי תמונות הפכו לפייסבוק.
הכל ממוחשב, גם המלחמות והכלכלות בעולם עוברות דרך האינטרנט ודרך תוכנות. העתיד אולי שייך מזמן למחשבים, אך לא למפוטרי ההיי-טק. האדם הפשוט לא מבין בדיוק בחומרות, ומוצא את עצמו נאבק מול המחשב פנים מול צג. המסך יורד, העכבר בורח, המקלדת מקלידה מעצמה והאינטרנט משתולל. פופ-אפים קופצים בחשאי ועבודת דוקטורט בטכנולוגיה נמחקת ביעף. והאדם הפשוט מתייאש ועורג לימי הדוס והדיסקט השחור. אז בפעם הבאה שמהדורת "הדיבוק" לא תעלה בזמן, או לא תעלה בכלל, או תעלה עם בעיות, או תתמוך בפוטין, תדעו את מי להאשים.

המחשב/ הגמלים
אני כזה עתיק, נפל עליי התיק
העולם הממוחשב כבד לי על הגב
מיום שכאן לבית נכנסה המכונה
אני לגור עברתי במחסן שבגינה

הייתה לי משפחה מוצלחת וברוכה
אישה וילדים כאלה משכילים
בחופש הגדול רצו כולם ללמוד
בקורס למחשבים, אני אמרתי "טוב מאוד"
עברו להם חודשיים, קניתי ת'מחשב
הייתי אב נחמד, אוהב ומתחשב
עוד לא חלפו יומיים, החלה התפנית
ואף אחד בבית עליי כבר לא מביט

אני כזה עתיק...

הבן שלי עבר לגור עם העכבר
הוא ממלמל מתוך שינה קודים של תוכנה
ובחצות הליל, בצאת הכוכבים
הבת שלי יוצאת לה לטייל באתרים
מצאה לה שם חבר, פריק למחשבים
והיא כלל לא מבקשת רשות של ההורים
האישה שלי גולשת לה שעות באינטרנט
ואני כבר מתכנן איך להביא לה את הגט

אני כזה עתיק...

יום שישי בערב, קידוש ליד שולחן
לבד עונה "אמן" יפה וגם בזמן
ובליל הסדר מחביא אפיקומן
וגם יודע איפה לחפש אותו בבוא הזמן
לישון לבד זה דווקא די נחמד
וגם למדתי לעשות (ביד)
כביסה, אבק וחלונות (ביד)
לשטוף הרצפות (ביד), להשקות את הגינה (ביד)
ואחר כך לאסוף גם את החרא במלונה

אני כזה עתיק...

תראו מה זה

האינטרנט השתגע, אבל תומר הלדשטיין יודע לפתור את כל הבעיות.



דיבור בצד

  

א': תמיכה טכנית שלום, במה אוכל לעזור?
ב': שלום...
ב': חכה רגע.
...
א': תמיכה טכנית שלום
ב': שלום, אני...
א': תמתין.
...
א': תמיכה שלום.
ב': שלום.
א': כן?
ב': אה... האינטרנט אצלי לא עובד.
א': ניתקת את המודם?
ב': מה?
א': תנתק את המודם.
ב': ניתקתי.
א': יש הבהובים?
ב': לא.
א': תוציא את השטקר.
ב': הוצאתי.
א': תכניס.
ב': הכנסתי.
א': עכשיו תוציא עוד פעם.
ב': כן?
א': תנתק את המודם.
ב': נו?
א': מה אתה רואה?
ב': הודעה כזאת, הודעת שגיאה.
א': מה כתוב?
ב': שגיאה.
א': איזה מספר?
ב': 759.
א': 754?
ב': כן.
א': תנתק את המודם.
ב': ניתקתי.
א': תוציא את הפלגים.
ב': נו?
א': תעשה ריסטרט.
ב': עשיתי.
א': תתחבר.
ב': זה לא מתחבר.
א': תתחבר מחדש.
ב': התחברתי מישן.
א': תנתק את המודם.
ב': ניתקתי.
א': לא עובד?
ב': לא.
א': יישלח אליך טכנאי מחרתיים.
ב': אני לא יכול מחרתיים, זה מאוחר מידי!
א': אז בעוד שבוע.
ב': אי אפשר היום?
א': לא, אפשר מחר.
ב': אני אתנתק ממכם!
א': ניתקת את המודם?
ב': אני אעבור למתחרים.
א': יבוא אליך טכנאי בעוד כשעה.
ב': אוקיי.
א': אם ירצה השם.
ב': רגע, רגע, יש עכשיו 3 נוריות חיווי.
א': ירוקות?
ב': צהובות.
א': מהבהבות?
ב': רק אחת.
א': תשפוך מים על המחשב.
ב': מים?
א': רותחים.
ב': וזה לא...
א': לא.
ב': אוקיי, שפכתי.
א': עם לימון?
ב': כף וחצי.
א': ועכשיו?
ב': עדיין לא עובד.
א': תוסיף גם שום, פלפל ושמן-זית.
ב': הוספתי.
א': מה קרה?
ב': המחשב התפוצץ.
א': מגיע לך.
ב': מה?
א': למה רצית להתנתק?
ב': ממה?
א': מהמודם.
ב': עם מי דיברתי?
א': עם גברת לוין.
ב': המיתולוגית?
א': כן.
ב': מהשלושרים?
א': ממה?
ב': השלושרים, להקה.
א': לא מכירה.
ב': תסתכלי ביוטיוב.
א': האינטרנט כאן לא עובד.
ב': אז תנתקי את המודם.

שירה בציבור           

"גבירותיי ורבותיי, חברות וחברים, אני מתכבד להזמין לבמה את הלהקה החדשה והמשגעת, שלושה חברים מזמרים לפי המקצב החדיש. חברות וחברים, תנו מחיאות כפיים סוערות לשלישיית השלושרים!"
כך, במילים אלה ממש, הציג סנאי בעל עין אחת את להקת השלושרים, אבל מכיוון שהיה סנאי, שום בן-אנוש לא הבין מה הוא אמר, גם לא בעלי החיים האחרים, ושני סנאים אחרים שעברו במקרה בדיזנגוף טענו שהוא מוזר (כי מה פתאום הוא מתעניין בשלושרים), ונתנו לו מכות עד אור הבוקר. הסנאים האלה אהבו דווקא את התרנגולים.
בשנת 1969 פרצה לחיינו (או לחיי מי שהיה חי אז, ולמותו של מי שהיה כבר מת) להקה שהורכבה משלושה זמרים, בסגנון השלישיות שהיו חביבים כל-כך על ישראלים הרפתקנים מהבוהמה, כמו "גשר הירקון", "התאומים" ו"הגשש החיוור". השלישייה זכתה להצלחה, אך פעלה זמן קצר בלבד. הם שרו שירים חביבים, וכל עתידם היה לפניהם, אבל הם התפרקו וחבל... כן, חבל... אבל לא נורא... היו להם קריירות סולו... אחרי השלושרים... מממ... טוב, אין יותר מה לספר על השלושרים, היה ונגמר. נעבור לאמן הבא.
חדווה עמרני היתה זמרת מצליחה. היא שרה שירים אינספור, והלהיבה את ההמונים בשירתה הצלולה כמים...
חזרה לשלושרים. בשנת 1967, אחרי שצבאות ערב הוכו שוק על ירך וחזה עוף, גרר השחקן יוסי פולק את חברו למועדון "החלונות הגבוהים", שהקים שמוליק קראוס על-שם להקתו החדשה. אחרי ההופעה, שכנע את קראוס לתת לחברו גיטרה לרגע, והכל האזינו לנגינתו הוירטואוזית של העלם, שהיה חייל בלהקת הנח"ל. "הוא גם מלחין," השוויץ יוסי. "יופי," רחש קראוס. "שאני אכין קפה?" פצתה ג'וזי. "שניים סוכר," אמר אריק. "טוב, אני אזוז לי," טפח החייל על ירכיו והלך לו לשלום. "לאן אתה חושב שאתה הולך, בחור?" רדף אחריו קלות אריק איינשטיין, שהיה גבוה. "הביתה," ענה החייל, "אני ג'ובניק." "וואלה," כך אריק, "ואיך קוראים לך?" "לי?" כך החייל, "לי קוראים שלום, שלום חנוך. אבל אתה יכול לקרוא לי שלום. או שלום חנוך." כך החל פרק נכבד בקריירה של אריק ושלום ושל המוזיקה הישראלית גם כן. אבל באותם ימים, שלום חנוך היה עודנו חייל צעיר ומזמר שרק החליף פרטים עם האליל בוגר הלהקה, ותו לא.
מפיק להקת החלונות הגבוהים היה בני אמדורסקי, שזימר עם אריק בשלישיית גשר המכביה, אך היה גם בעל ערך הפקתי גבוה. אחרי הגשר, הדודאים והחלונות, ראה שעליו לחתום בלשכה ויזם פרויקט חדש. הוא כינס את חנן יובל מלהקת הנח"ל, ואמר לו: חנן, מה דעתך שנקים, ככה רק אני ואתה, שלישייה כזאת עם שירים והכל?" חנן לקח קיסם מהכיור הדולף, וכחכח בגרונו. "צמד, אתה מתכוון. שלישייה זה שלושה ואנחנו רק שניים." "כן, שלישייה," תיקן בני את עצמו ואת הצנרת, "אתה תביא את הגיטרה ותשיר אולי, ואני אביא את הצ'ארם שלי, הניסיון, הסקס-אפיל, ההצלחה, הכישרון, הקריצות היפות, שירת הבס שלי ובורקסים, וכך אשוב שוב אל ימי כקדם." "לא, עדיף שלישייה," כך חנן. הם צירפו אליהם את שלום חנוך, החייל הצעיר מהקיבוץ של חנן, שהביא את עצמו ואת הגיטרה, וכך הפכו לשלושה אנשים ששרים, ובקיצור, שלושרים. בשילוב עם המילה 'קלושארים', קבצנים, ברוח ההשפעה הצרפתית בימים ההם, נהגה השם במלעיל: שלושארים.


"הידד!" צהלו חנן ובני, "הקמנו להקה ואפילו יש לה שם. עכשיו נשאר רק לכבוש את הארץ בחמישה-שישה ימים ולהשתלט על מצעד הפזמונים." "אה," רחש שלום, "חסרים לנו שירים."
"אה, זה," פלט אמדורסקי.
"הוא צודק," הסכים יובל, "אנחנו צריכים שירים. בוא ניקח ממשוררים. שלום, תלחין את כולם."
וכך החלו לתפור אט-אט שירים ופזמונים, בהשפעות מהעולם הגדול: שנסונים צרפתיים, פופ-רוק בריטי (כמו החלונות הגבוהים, גם הם הושפעו מ"חיפושיות הקצב" ו"האבות והאמהות"), זמר חסידי, להקות צבאיות, פולק-רוק, קאנטרי אמריקאי, מוזיקה מזרחית... טוב, לא צריך להגזים. כמעט את כל השירים הלחין שלום חנוך, ומילות השירים נבעו מפזמונאים אחרים. כזה היה גם השיר "צרות טובות," שהלחין שלום חנוך למילים של חברתו דאז, שמרית אור.


קליפ יפה, אה? זוויות, עניינים. צולם במסגרת סרט טלוויזיה על הלהקה בבימוי שמואל אימברמן, במאי הקליפים של הלהקות הצבאיות. באותם ימים שלום חנוך כמעט והלך ללמוד קולנוע, שאיפותיו היו לזנוח את מתת האל שלו ולהתמקד בקולנוע. מוזיקה וקולנוע די דומים אחד לשני, רק שהאחד הוא סיפור בוידאו והשני באודיו. ביוני 69' אמר: "עזבתי את המשק מפני שבמסגרת יהיה לי קשה לעשות איזה סרטים שארצה. ואני לא רוצה להיות תלוי בשום גורם שיכתיב לי תנאים. אז החלטתי לעזוב ולנסות להשיג בכוחות עצמי." טוב עשה שלום, ונשאר בתחום התווים. ועוד איך נשאר. בין השנים 69' ו-70' היה לשלום חנוך זמן לסיגריה וקפה רק בפברואר. הוא עבד עם אריק איינשטיין על התקליט והסרט "שבלול" (ולפניו התקליט "מזל גדי"), התקליט "פלסטלינה" ותוכנית טלוויזיה אחת של לול. אבל במקביל לפעילותו עם אריק וחבורת לול, הופיע עם בני וחנן במסגרת "השלושרים", במועדונים בארץ וגם בחזית בפני חיילים, שלא הבינו מה רוצים מחייהם שלושת המוזיקאים עם הסגנון החדיש.
לעיבודים היה אחראי מישה סגל, מעבד שפיץ, שגם ניגן בקלידים בהקלטות, והפך כל שיר למרמלדה. בהקלטת האלבום השתתפו נגנים מוכשרים רבים, כמו אהרל'ה קמינסקי המתופף (תופף גם בהקלטות החלונות הגבוהים), אלי מגן בבס (אמנם לא ביסס בחלונות, אבל החליף את אריק בגרסה המאוחרת של הלהקה), וגם גיטריסט טירון מלהקת הנח"ל, שהפליא בוירטואוזיות מרשימה בשיר "מי אם לא אלוהים". דני סנדרסון קראו לו (במאמר מוסגר, ביום שישי הבא יתארח שלום בהופעה של דני). נגמר המאמר המוסגר, אבל החלה שנת השלושרים. התקליט יצא בקול שופר, בעטיפה שעיצב דוד טרטקובר עם צילומים של חברי הלהקה, שצילמה אלונה איינשטיין, אשתו של. התקליט כלל 13 שירים, על שם 12 השבטים, כשכל שיר – מלמיליאן. לו הייתי פירט (לחן של יאיר רוזנבלום), האוהבים את האביב, ציף ציף מעל הרציף (לחן של דני ליטני), לילי שלי, איפה נטשה ופייר, היושבת בשורה הראשונה, בלדה לזבובהאיש אשר יביא את הבשורה (לחן של יוחנן זראי), ועוד אחרים.

                                                     עטיפת התקליט.

שיר נוסף היה "מי מפחד מגברת לוין", על משקל "מי מפחד מוירג'יניה וולף" (מחזה וסרט מצליח משנת 66'), שכתב יהונתן גפן והלחין שלום חנוך. השמועה אמרה שיהונתן כתב את השיר על מבקרת התיאטרון, הטלוויזיה והרדיו הדה בושס (שאת התזה שלה באוקספורד עשתה על וירג'ינה וולף): "עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עיפרון/ כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון/ מה את כותבת גברת לוין, שואלים קוראי העיתון." הדה בושס היתה אימת המבוקרים, שגמזה כל מה שנקרה בדרכה, כולל את אריק איינשטיין וחבורת לול, וגם את יהונתן, כך שאין פלא שיהונתן גפן לא שומר לה חסד נעורים עד היום. במבט לאחור, לאחר שכבר נפטרה (באפריל שנה זו), אמר השנה גפן לגלי צה"ל, בטון מרוכך, כי "היא פשוט היתה בנאדם דוחה... היא כתבה על השיר 'אוריה החיתי' שכתבתי, שסוף-סוף יש פזמון ישראלי שהוא ברמה פואטית, עד שהיה 'גברת לוין' ומישהו חשב שזה היא, והיא נכנסה בי." על השיר עצמו אמר, " זה סיפור על אישה בודדה... לא מגיע לה שיר כזה."

                                           הדה בושס אחרי צפייה בסרט על השלושרים.


אך בימים ההם סערו הרוחות סביב הקשר בין השיר לבין הדה בושס. בעיתון "העולם הזה" נכתב באוקטובר 72':
אחת לכמה חודשים מעוררת עליה המבקרת האמנותית של עיתון "הארץ", הדה בושס, את זעמו של אחד היוצרים בישראל. הקורבן האחרון - יהונתן גפן - שביקורתה של הדה על מחזה הטלוויזיה שלו שהוצג לפני שבועיים היתה חריפה במיוחד. גפן טוען, כי הדה קטלה את מחזהו בגלל טינה אישית, והיא משוכנעת שכאשר כתב את מילות הפזמון "מה יש לך גברת לוין?", הוא התכוון אליה, דבר שהוא מכחיש בכל תוקף. השבוע השתמש יהונתן במדורו השבועי ב"מעריב" כדי להחזיר להדה בנשק שלה, וציטט קטע מסיפור שכתבה ברבעון "קשת" לפני שלוש שנים, וכתב: "זהו קטע מן הסיפור האיום ביותר שקראתי בימי חיי. כל מילה בסיפור זה נכתבה על-ידי הדה בושס, היום מבקרת ספרות, תיאטרון, אופנה, טלוויזיה, קולנוע, בידור, ריהוט ועציצים. אני תקווה שמישהו יתסרט פעם את הזבל הזה במסגרת תיאטרון שידורי ישראל, כדי שכולם יראו מהי אשפה גרמופונית אמיתית, ומאיזה תסכול ספרותי צומחת השנאה האישית והקאנונית שלה."  
יהונתן גפן הכחיש שהשיר נכתב על הדה בושס, אך בעקבות השמועות היתה הדה בטוחה, כמו יתר המאזינים, שהשיר נכתב עליה (מאמר מוסגר 2: בהופעה משותפת עם שלומי שבן, הנהן יהונתן גפן בהסכמה כשזה שר בשירו ''אינטואיציה": "והלילה אחרי ההופעה היא תשאל אותי על מי נכתב השיר/ ואני אומר 'לא כל שיר נכתב על'"). אך הכחשות לחוד ושמועות לחוד.

במהלך שנת 70' יצאו השלושרים להופעות עם שירי התקליט, ובמקביל עבדו על תקליט שני, עם אתנחתא לטובת זמר חסידי. בתקליט נכלל השיר "אישה חסידה היתה" של יורם טהר-לב ללחן חסידי של יוחנן זראי, וכן השיר "מי אם לא אלוהים" של יהונתן גפן, שמאדיר את שמו של, מי אם לא, אלוהים. לאחר כל זאת, הופיעו השלושרים בפסטיבל הזמר החסידי עם שירו של רבי שלמה קרליבך, "והאר עיננו". אחרי מחיאות הכפיים מהדוסים, המשיך ההרכב ההרמוני להקלטות של ארבעה שירים נוספים בשיתוף הצ'רצ'ילים (אחרי ששלום עבד איתם בשנה זו על התקליט "שבלול"), שיצאו בשני תקליטונים, כולל שיר בלחן של דני סנדרסון למילים של טהר-לב ("תסתכל אלוהים ותראה").
בשנת 70' נדמה היה ששלום חנוך הוא מהמוזיקאים הבודדים בארץ שהריח כמו סאונד אנגלי של רוק אמיתי. "בארץ אין מחפשים דברים חדשים," אמר אז שלוימק'ה, "מחפשים דברים שילכו על בטוח. היום, כשאני מאזין לפזמונים הנכתבים בארץ, אני שומע יותר מידי דברים גרועים שנעשו בחוסר רצינות." וכך, מתוך רצון לאתגר את עצמו ולחפש כיוונים חדשים, וגם לעשות את זה בחו"ל כמו פול וההם, ארז שלום מזוודה, ועף ללונדון, לחפש את עתידו. הוא הקליט שם אלבום באנגלית, חווה כישלון וביקר מידי פעם את יהונתן גפן, שגר שם. "ושלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ," ירד עליו גפן בעקבות הביקורות שקיבל באנגליה על מבטאו המזרח-תיכוני (יונתן סע הביתה). שלום ממשמרות לא התאים ללונדון, חזר לארץ וגילה שבני אמדורסקי וחנן יובל לא ציפו לשובו בכסיסת ציפורניים. השלושרים התפרקו סופית עם עזיבתו של שלום חנוך לחו"ל, ורק שני התקליטונים, סרט הטלוויזיה והתקליט היחיד נותרו עדות למפעלם המוזיקלי.

                                 השלושרים בצילום פאפרצי חטוף.

השנים חלפו. כל אחד מהשלושה פנה לכיוון עצמאי. שלום חנוך וחנן יובל המשיכו לקריירת סולו מרשימה ובני אמדורסקי הקים את ההרכב "הטוב, הרע והנערה" והשתתף בפרויקטים נוספים. בשנת 91' קרא בשנית לחנן יובל ולישראל גוריון, שותפו מהדודאים, והשלושה יצרו את המופע "שלושרים על גשר הירקון", שעשה מישמש מהלהקות של אמדורסקי, וכשנה לאחר מכן הקליטו שיר. בזמן הזה כבר סבל בני אמדורסקי ממחלת הסרטן, ממנה נפטר בינואר 94', לא לפני שנערך לו ערב מחווה מיוחד ששודר בטלוויזיה, לו כתבה נעמי שמר את השיר "אני גיטרה". בערב הזה, מופע הפרידה ממנו, התאחדו גם השלושרים בפעם הראשונה והאחרונה.


בנו של בני אמדורסקי, אסף, עוד הספיק להקליט עם אביו אלבום שלם, וגם לבצע מחווה לשלושרים במסגרת הלהקה שלו, "תערובת אסקוט", שהוקמה ב-1989 כשהיה תלמיד תיכון, עם ירמי קפלן ועמיר רוסיאני (ג'נגו). הלהקה הופיעה במועדונים בתל-אביב כמו הפינגווין ורוקסן, עם שיריהם, ביניהם "החדר האינטימי שלי", "ואולי תבוא איזו נחמה" ו-"הכל אני מוציא ונותן לה". היו להם עוד שירים נוספים, מספיקים בשביל להוציא תקליט, אבל ההקלטות התעכבו. אסף אמדורסקי, למרות שירש מאביו את העיניים והפלרטוט עם המצלמה, התכחש לקיום מילים כמו פרוטקציה ויח"צ, וסירב לקדם את הלהקה עם העובדה שהוא הבן של בני. למרות זאת, הלהקה הוחתמה על חוזה הקלטות בסוף שנת 90', אחרי שההקלטה הראשונה של "תערובת אסקוט" צלחה את הרדיו, והפכה להצלחה. היה זה קאבר לשירם של השלושרים, "מי מפחד מגברת לוין". משם כבר המשיכה השלישייה של אמדורסקי ג'וניור להקלטת האלבום, עם שיריהם המקוריים, שכמו אצל "השלושרים" היה אלבומם היחיד. ומכל התערובת הזאת של קאברים וחומר מקורי ישן וטוב, נשארנו עם אסף אמדורסקי, בני אמדורסקי, חנן יובל, שלום חנוך, יהונתן גפן והדה בושס, אבל עדיין איננו יודעים מי זאת גברת לוין, ומה יש לה שאף אחד לא מבין.


היכן התרבות

והשבוע בפינתנו השבועית: שני אלבומים ישראליים באנגלית.
השבוע השיקו I was a bastard אלבום בכורה שכולו רוק אלקטרוני דיסטורשני ומלודי. דניאלה תורג'מן, נוה שפרוני, אבירן חביב ודר לוי עושים את זה כמו באמריקה, ובארץ כמו טייני פינגרז. אלה וגם אלה וגם אלה מעשירים את עולמנו המוזיקלי בצלילים מנענעי ראש ומקפיצי רגל, ובעיקר, מגרים את האוזן. ההרכב "הייתי ממזר" דוגל בארנקים ריקים, ועורך הופעות בחינם. גם האלבום שלהלן מוצע למכירה בחינם. האזנה ערבה.



אסף אבידן נפרד מהמוג'וז והסתגר בדירה פשוטה בדרום תל-אביב במשך 48 שעות, רק הוא, הגיטרה והמפוחית. התוצאה: אלבום אקוסטי משיריו לאורך שלושת האלבומים וההופעות עם המוג'וז, בפרשנות שונה ובגרסאות אחרות, אינטימיות, בלוזיות. 19 השירים של Avidan in a box מספקים רגעים עשירים מוזיקלית בזה אחר זה, בלי תיווכים של עיבודים מתוחכמים, כלים אחרים ורצועות אודיו נוספות. אסף אבידן יוצא השבוע להופעה בשיקגו, אך "אבידן בקופסה" משאיר את כלי המיתר ומיתרי הקול שלו אצל המאזינים בחדר, כאילו האזינו להופעה פרטית של אמן גדול.




ומה עושים השבוע?

אפשר לאמץ כלב/ חתול/ עכבר/ לוחם, ואפשר ללכת ל...

אטליז במופע חדש.
איפה זה קורה?
דאג & טוני, נתניה
29/8 בשעה 22:00

Lev Kelev הם לא ספר של בולגקוב וגם לא פוסי ריוט. הם משהו אחר.
איפה זה קורה?
לבונטין 7, ת"א
26/8 בשעה 22:30

Electric zoo מופיעים פעמיים ביום.
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
24/8 בשעות 14:00 ו- 21:00

לשתי להקות, סן-פדרו ו-Opioids יש אלבומי בכורה, וזו הזדמנות לשלב כוחות.
איפה זה קורה?
עשן הזמן, ב"ש
27/8 בשעה 20:30

גבע אלון במופע אקוסטי.
איפה זה קורה?
זאפה הרצליה
25/8 בשעה 22:00

דני סנדרסון מארח את ברי סחרוף יחד אפרת גוש, מאור כהן וירמי קפלן.
איפה זה קורה?
זאפה אמפי שוני
30/8 בשעה 21:00

להקת הפאזטונס מגיעה לחגיגות 4 שנים לאוזןבר, ומופיעה עם בום-פם (ולמחרת עם אלקטרה).
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
30/8 בשעה 21:00

מרתון הופעות בירושלים: טייני פינגרז, מונטי-פיורי, איזבו, הדג נחש, ואחרים.
איפה זה קורה?
זאפה ירושלים
29/8 בשעה 20:00

הגדוד העברי עושים קומדיה.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
25/8 בשעה 20:30

רועי פלד מהמוג'וס מגיע לקדמת הבמה.
איפה זה קורה?
קפה ביאליק, ת"א
25/8 בשעה 21:30

אהוד בנאי עם  השירים בפסנתר ואלבום חדש שייצא השבוע.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
30/8 בשעה 21:00

כל החתיכים אצלי מארחים את יהודה עדר בקיבוץ של שלום, מאיר, חנן ומשה שכביץ, במסגרת סיבוב הופעות כלל-ארצי.
איפה זה קורה?
קיבוץ משמרות
28/8 בשעה 19:00

עמית ארז נוסע לחיפה.
איפה זה קורה?
סינקופה בר, חיפה
30/8 בשעה 22:00

תבלו! 
 
תאוריית הקשר

שלום חנוך, כמו שאפשר לראות למעלה, הלך פעם לנסות את מזלו באנגליה. לא ממש הצליח לו, לקיבוצניק. אבל שלום לא סתם את הגולל על האפשרות להופיע בחו"ל עם חומרים מקוריים באנגלית. בעשור האחרון צצים מוזיקאים ישראליים לא מעטים שעושים מוזיקה באנגלית, ויוצאים איתה מחוץ לגבולות נתב"ג. בלקן ביט בוקס נחשבים כבר אמנים בינלאומיים ועידן רייכל עושה מוזיקת עולם מצליחה. איזבו תקעו יתד באירוויזיון, אטליז מופיעים לעתים קרובות בחו"ל ונינט גם היא כבר קורצת לטורים באירופה. והם לא היחידים. אמני האינדי המקומיים ששרים באנגלית רואים רחוק רואים שקוף. מוזיקה ישראלית באנגלית היא כבר לא דבר משונה כמו פעם, אם כי עדיין נמצאת בשוליים מסיבות מובנות, ולהקות מקומיות כמו טייני פינגרז, אלקטרה ואמנים כמו רותם אור ורונן גרין מייצאים את המוזיקה שלהם מחוץ לגבולות האוזןבר, מסתובבים בפסטיבלים נחשבים בעולם ומופיעים גם במקומות קטנים באירופה ובארה"ב, שם שירה באנגלית נחשבת דבר שבשגרה, מה שמשאיר מקום להקשיב למוזיקה. הנה שלושה ראיונות קצרים עם מוזיקאים ישראליים.
אורן לביא, בין היתר, אחרי חרישת מקומות בארה"ב וקליפ אחד מצליח ביו-טיוב, התארח בתוכנית של ג'ימי קימל והיה מועמד לפרס הגראמי.


אסף אבידן נפרד מהמוגו'ז אחרי תקופה ארוכה משותפת בהם סבבו סביב העולם, בפסטיבלים גדולים ובאולמות, במערב ובמזרח הרחוק. כאן מעניקים אסף אבידן והבסיסט רן ניר ריאיון לקראת פסטיבל פלאו השוויצרי.


וגם גבע אלון לא טומן ידו בצלחת. בחדשות הטלוויזיה הקנדית חושפת הכתבת את הזמר מישראל בשם "גיבע אלון".


אומרים שהיה פה שמח

ארז טל ואברי גלעד חוו כבר בימי ערוץ 2 הניסיוני וירוסים ומשברי אינטרנט, שהגיעו בעיקר מחו"ל. העולם הערב מציג: הוירוס טייסון.


כיבוי אורות

יכול להיות שהמחשב יקרוס, האטום יתפוצץ וכולנו נמות מווירוס. יכול להיות שמארק צוקרברג יפשוט את הרגל, או לפחות יאבד איזו אלפייה. יכול להיות שהמהדורה הבאה של הדיבוק תיפול למצולות. הכל ייתכן והרשות נתונה. הטלוויזיה, המחשב והאייפון ילכו לעולם שכולו גי'גהבייט, ואנחנו נישאר עם עצמנו. מה שלא יהיה, תמיד אפשר לחזור לקרוא ספרים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה